הגיע הזמן להגיד יפה תודה לשחקני העבר ולהכניס דם חדש.
טוטו תמוז, בן שושן, גל אלברטמן ותומר בן יוסף, חייבים לפתוח כל משחק ולא לעלות בדרך כלל רק כמחליפים.
דודו אוואט עשה היום טעויות קשות בשער, אבל הייתה לו חרא של הגנה.
עמרי אפק - היה גרוע.
לוואליד באדיר הגיע הזמן לומר - תודה אבל זמנך עבר. הוא לא זז על המגרש, אין לו אוויר יותר ובכלל די, האיש בן 36.
טל בן חיים היה מאוד לא מדוייק במסירות שהוא התעקש למסור לאורך כל המגרש כשהוא מתעלם לחלוטין מקיומו של הקישור.
אדורם קייסי למרות גילו הוא שחקן ההגנה הטוב בארץ.
עידן טל היה מהמעטים שהשקיעו.
מיכאל זנדברג נטרל בפינת ההתקפה הימנית במקום להיות בשמאלית אליה הוא רגיל.
יוסי בניון שיחק חצי מת ובכל זאת רשום על שמו גול. אני לא בטוחה שבן שושן לא היה עושה יותר ממנו היום.
רוברטו קולאוטי היה טוב.
איפה דקל קינן, גילי ורמוט, מאור מליקסון, עידן סרור, עומר פרץ? כל אלה הם הכוכבים של הנבחרת הצעירה, זו שהעפילה לגמר הנבחרות הצעירות.
הגיע הזמן לשנות. יש לנו שחקנים נפלאים וצעירים שיכולים להתמודד בכבוד עם הנבחרות האחרות. אבל אנחנו מקובעים בחשיבה שמרנית של מאמנים זקנים שלא מעיזים לשנות.
ויסלחו לי קוראי, החלטתי למחוק את הפוסטים הקודמים שנכתבו בזמן משחק הביזיון. יותר מדי מילים שמוקדשות לביזיון אחד.
תודה על תגובותיכם.
לפני 17 שנים. 15 בנובמבר 2006 בשעה 19:08
