הבלוג של השולט אור

האהובה שלי התקשרה לפני רבע שעה מהמטוס. רגוע לה, שמח לה והיא ממריאה בעוד כמה דקות.

הסעתי אותה ואת החוקי שלה לשדה התעופה ובדרך עשינו עצירה קטנה לסידורים אחרונים שלו ושתינו נשארנו לחכות לו במכונית. מי שלא ראה אותה יושבת לידי בתלתלים שבוערים באש שקיעה אדומה וזהובה - לא ראה יופי מימיו.

בעוד ארבעה ימים היא תשוב ואני כבר מתגעגעת. הטוב שיש לנו בשבועות האחרונים נפלא כל כך. פתאום יש אושר בעיניים ולא רק אהבה. פתאום חזר הצחוק, הכעסים והעצבונות התמוססו וטוב לנו, הכי טוב שיש.

בדרך חזרה משדה התעופה שמעתי את השיר הזה. נשבעתי לעצמי שאעשה הכול כדי שלעולם לא נאלץ להזדהות עם המילים שלו.

הייתי בגן עדן
ביצוע: שרית חדד
מילים: אהוד מנור
לחן: שמעון בוסקילה

ולי קראת פרח
ועיניים
אני זוכרת
הייתי נשמה
רק איתך
מעל ריחפתי
בשמיים
פתאום נפלתי
לבד לאדמה

לא נותר דבר
מלבד הגעגוע
הזמן עובר לאט לאט
שעה, שבוע
כבר שנה כמעט
והעולם רגוע
ורק קולי זועק עכשיו
תגיד מדוע
הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.

ולי קראת פרח...

החיים זרמו
הכל היה קבוע
איך שרנו אז,
בשני קולות
בלי זעזוע
והיו לילות
של צחוק ושעשוע
אבל עכשיו יש בקולי
מיתר קרוע
הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.

ולי קראת פרח...