הימים האחרונים היום ימים של עשרות סידורים וריצות. בדרך שוחחנו עם אנשים שונים, התווכחנו עם חלקם, התעצבנו המון, רצנו עוד קצת ואת הימים סיימנו כששתינו תשושות.
לא היה לנו זמן לנשום ובטח שלא להתרווח לרגע זו בזרועות זו.
לא חשבנו בימים הללו על מימוש פנטזיות מיניות. הפנטזיה הפרועה ביותר שלנו כללה התכרבלות הדדית במיטה שלנו וחיבוק ארוך ארוך, שמלווה בעשרות נשיקות ובמילים מתוקות מדבש.
היום, אחרי עשרה ימים של טירוף, הצלחנו לעצור לרגע את המירוץ ולהיזכר ביחד המכרבל וההדדי.
פתאום זה היה שוב להרגיש את העוצמה שהחיבוק שלנו מעניק לשתינו. כמה טוב להניח את הראש על כתף אוהבת, לטבול את האף בבית השחי של האהובה ולנשום עמוק ריחות של בית. כמה שקט וכוח שעות כאלה מסוגלות להעניק.
פתאום אחרי שלוש שעות של קרבה יש לנו שוב כוח להתמודד עם מירוץ העולם המטורף שעוטף אותנו. פתאום שוב אפשר להתמודד עם חוסר השפיות בו שתינו נתקלות שוב ושוב ביומיום ופתאום - הכול שוב קטן עלינו.
אני אוהבת לחבק את אהובתי, אוהבת לישון מכורבלת איתה בכפיות, אוהבת להתעורר להמהומים שלה ולנשיקות. אוהבת את ההתעקשות שלה שאסתובב אליה בגבי ואתמכר לחיבוק ההתעוררות שלה שתמיד מעורר אותי... אוהבת להרגיש בטוחה בזרועותיה כפי שהיא יכולה להרגיש בטוחה בזרועותיי.
כל כך התגעגענו ליחד הפשוט, זה שאין בו יותר מדי מילים גדולות או עשייה. פשוט חיבוק של שתי נשים מאוהבות שמתכרבלות בין כלי מיטה ריחניים ונקיים. אני הולכת לישון הלילה בחיוך.
לפני 17 שנים. 9 בינואר 2007 בשעה 22:26
