הבלוג של השולט אור

האחות לוקרציה (בשמה הנוצרי) נפטרת במנזר בו היא חיה כבר עשרות שנים. כשהאחיות באות לטהר את גופתה לקראת הקבורה, הן מגלות שהגידול ממנו סבלה אינו אלא עור חזיר ממולא אותו הצמידה אל גופה. אבל מה שמזעזע אותן במיוחד הוא קעקוע של נחש שמתפתל על גופה של הנזירה שנחשבה לקדושה כמעט. באזור אגן ירכיה של האחות הופך ראשו של הנחש לראש של גבר שלשונו משתלשלת עד לאיבר מינה.

כך נפתח סיפור חייה של אלכסנדרה, צעירה שגדלה בפירנצה של המאה ה-15. פירנצה שהייתה בילדותה עיר רנסנס תוססת נכבשת עם התבגרותה תחת עריצותו הדתית של סבונרולה - הנזיר שהאמין שהאל דובר מפיו וציווה על הפיכתה של פירנצה לירושלים השנייה.

אלכסנדרה היא צעירה יוצאת דופן. מרדנית, דעתנית ובעיקר ציירת. באותה התקופה לנשים יש זכות אחת - להיות רעיות ואמהות. טומאסו, אחיה יפה התואר של אלכסנדרה, מסתיר את נטייותיו המיניות ודואג להשיא אותה בכחש למאהבו. לאחר שהאמת מתגלה מוסכם על הצעירה ובעלה, שהוא יחזיק במאהבו ושהיא תוכל להתמסר לציור ולקחת לה מאהב בתנאי שהיא תשמור על דסקרטיות - דבר שנחשב למאוד לא מקובל בתקופה המדוברת.

כך מתחיל ספרה של שרה דוננט, המתאר במילים כובשות את פירנצה התוססת מצד אחד והמבועתת מהצד השני בשל רוצח אכזרי שמסתובב בה ובשל הדיכוי והפחד מפני פלוגותיו של הקנאי הדתי, שמצווה על הסבל כהכנה לגן העדן. הספר גם מתאר את חייה של אלכסנדרה לצד בעלה, את חברותה עם שפחתה, את אהבתה לצייר שמלווה את חייה, את מרדונתה ואת הפשרות אליהן היא מגיעה.

זה ספר מרתק ועדין. אתמול כשהייתי שבורת גוף, עוד הייתי מוכרחה לשכב במיטה ולקרוא עד אחת בלילה, רק כדי לסיים אותו.

הולדת ונוס, מאת: שרה דוננט, בהוצאת כנרת. 398 עמודים.