הבלוג של השולט אור

כבר ביום שהגעתי לבניין דאגו לספר לי שלא כולם ממש אוהבים אלו את אלו, או במילים אחרות "הגעת לבניין נהדר, אבל ההיא מדירה 2/4/9... תתרחקי ממנה".

ההיא מדירה 4 דווקא סיפרה שההיא מדירה 2 הייתה פעם חברה טובה שלה אבל מאז המריבה הן לא מדברות.

דירה 2 הוסיפה וסיפרה ש-4 כמעט שברה לה את הדלת פעם, אבל 4 טענה שזה רק בגלל שקראו לה שקרנית. ובכלל היא לא שילמה ועד בית מתוך עיקרון ועכשיו, רגע לפני שנגיש את החוב שלה להוצאה לפועל היא ממש תשמח לשלם.

ההוא מדירה 5 בכלל מעדיף להטביע בכל שבוע את הג'יפ שלו בנחל אחר. אין לו זמן למריבות נשים. את זה הוא משאיר לשותפה שלו שהזהירה מהשכן מדירה 8 שהיה פעם בוועד וגנב את כל הכסף.

על זה כולם הסכימו.

החלטתי שכדאי לי לארגן איזה פרומו קצר לאסיפת הדיירים שארגנתי. בשבע נקשתי על דלת מספר 2 שם ישבה גם השכנה מדירה 5, ובתוך עשרים דקות שמעתי (בלחישות כדי שהשכנה מדירה 4 לא תשמע), את כל ההיסטוריה של הבניין.

מצויידת באינפורמציה חזרתי לדירתי לארגן בה שתייה וכיבוד.

בשמונה ועשרה כולם הגיעו. נציג/ה מכל דירה והמון מתח באוויר.

התחלתי למנות את הכשלים בבניין. מיד נוצרה חזית מאוחדה בה כולם תמכו בדבריי. משם לשכנע אותם בתשלום החודשי הנדרש - היה ממש קל. רגע אחרי שהודעתי ששוכחים את העבר ומתחילים מאפס, דירה 4 שסירבה מאז ומעולם לשלם את חובה לחברה, הודיעה שהיא מתנדבת לשלם לבד עבור תיקון האינטרקום ועבור הגינון הנדרש. כך היא תשלם את החוב ולא תרגיש שהיא משלמת לשוטף.

בתמימות הודעתי שנשאר רק לבחור ועד. שכניי החדשים הביטו בי המומים. "את הוועד", הם הודיעו לי, "זה לא ברור?".

ברור. אבל רציתי מינוי רשמי.

מכל אחד מהם לחוד ביקשתי עזרה בעבודת ההתנדבות הנדרשת. כולם הרגישו נורא חשובים ושאי אפשר בלעדיהם. דירה 5 התנדב להביא בג'יפ בלאטות כדי לרצף את החנייה לבקשתי, דירה 4 תזעיק את אנשי המקצוע, בעלה ידאג שאחותו תפסיק להשליך בדלי סיגריות בכניסה ודירה 2 פשוט תפסיק לצעוק על כולם. כמה קל ופשוט לגרום לשכנים ששנאו זה את זה לעבוד פתאום בשיתוף פעולה. צריך היה רק להשכיח מהם את השנאות לרגע, לתת להם לפרוק אותן קודם, ואז לבקש את עזרתם.

אז מעכשיו אתם יכולים לקרוא לי "גברת ועד בית", אני אהנה להצליף במי שיקרא לי כך במקום "השליטה".