חזרתי בשתיים וחצי מביקור אצל אמי. ישבנו במשך חמש שעות וכרגיל לא הרגשנו איך שהזמן עובר. דיברנו, צחקנו, ריכלנו (רק קצת) ואז היא סיפרה לי קצת על המורשת שלי.
מסתבר שארבעה דורות לאחור תמיד הנשים במשפחה היו החזקות והמפרנסות.
אמא שלי, סבתא שלי, סבתא רבה שלי, והסבתא של הסבתא שלי - כולן היו נשים חזקות שפרנסו לפעמים לבד את הבית. כולן נשות עסקים מצליחות שהתחילו תמיד מכלום. תמיד הן נפטרו לפני הבעלים שלהן והורישו להם את הכסף ולא לבנותיהן שהתחילו מחדש מאפס - וניצחו.
ואנחנו מדברים כאן על תחילת המאה התשע עשרה בה נשים רק התחילו לחשוב על לצאת מהבית ועוד בפולין שהייתה רחוקה מאוד מהתנועות הפמיניסטיות של ארה"ב ומערב אירופה.
לאמא של סבתא שלי הייתה חנות בגדים גדולה. על סבתא שלי נודע לי שמסתבר היא התחילה כתופרת והגיעה למצב בו היו לה שמונה חנויות בהן מכרו את הדגמים שלה לחליפות גברים. ואמא שלי היא אדריכלית שבנתה לפחות חצי מהעיר בה היא מתגוררת, וגם היא התחילה מאפס בזמנו.
הרגשתי פתאום שיש כאן עניין של מסורת ושל מורשת שמועברת לי.
כסף הוא עניין של החלטה. כל השנים כסף לא עניין אותי, הוא לא היה חשוב. בחודשים האחרונים הגישה שלי השתנתה ואיתה גם ההכנסות. תמיד ידעתי שאני יכולה להרוויח בדיוק כמה שאני רוצה להרוויח, אבל אף פעם לא התאמצתי יותר מדי. עכשיו זה שונה.
הכסף שהאדם מרוויח מצביע גם על הפוטנציאל שיש בו, אבל גם גורם למי שאיתו לבטוח בו. תמיד ידעתי שגם אם אפול אנחת על הרגליים ואתרומם. היום אני לא מוכנה ליפול יותר. זה תלוי רק בי ואני לא מקבלת יותר את התירוצים שנתתי לעצמי בעבר. שנים חייתי דפוסים של הכשלה עצמית. היום אני רוצה להיות מישהי שהכוח שלה הוא לא רק פנימי.
אני לא מוכנה להגיע לגיל חמישים כשאני פוחדת ממה שיהיה איתי בגיל שישים מבחינה כלכלית. אני לא מוכנה יותר לוותר על חלומות שכרוכים בממון. אני מתכוונת להגשים לי את כל החלומות. אני מתכוונת להרשות לעצמי לחלום ואז להגשים. אני מתכוונת לתת לעצמי את החופש שיש למי שיודע שיש לו כסף.
אני מתכוונת - וכבר כמה חודשים שאני עושה כל יום עוד קצת כדי להצליח ללכת בדרך הזו. כסף הוא לא מילה שנוגדת יצירתיות. צריך להיות יצירתיים בעשיית כסף, לא פחות מאשר בכתיבה, בציור או במוזיקה. אני מתכוונת להצליח ולהמשיך את המסורת המשפחתית הנשית שלי.
לפני 17 שנים. 31 במרץ 2007 בשעה 0:59
