לפני 17 שנים. 2 באפריל 2007 בשעה 19:00
או אולי זו אני שהרגשתי חרא ולא באמת רציתי להיות שם.
לא התחשק לי להיות הערב עם אנשים, אבל ידעתי שאמא שלי לא תניח לי עם ההעלבויות שלה.
אז נסעתי לסדר. מצב הרוח היה מחורבן, רמת האוכל השתוותה למצב הרוח, ומיד כשיכולתי בין הפסקות הסיגריות שלקחתי הודעתי שאני הולכת. זה היה באמצע המנה העיקרית. תש כוחי.
לא יכולתי לשבת עוד דקה אחת שם.
פשוט יש פעמים שצריך להקשיב לבטן שאומרת להישאר בבית.
עכשיו אני בבית אחרי שלקחתי אופטלגין, ושקט.
זה מה שהייתי זקוקה לו מלכתחילה.
פשוט שקט.