ביום שנכנסתי לדירתי החדשה פגש אותי השכן מהקומה הרביעית וברגע הוא נהיה מאושר. מאז, בכל הזדמנות הוא מחמיא לי, מספר לי כמה הבניין המתין לבואי, ופעמיים הוא כבר טען בלהט שהוא מאוהב בי.
הערב הוא התקשר אליי.
"הקשתי כבר כמה פעמים על דלתך אבל את לא נמצאת אף פעם" הוא אמר.
"רצית משהו מסויים?"
"המנורה בקומה שלנו נשרפה." הוא אומר לי, "אבל רציתי לשאול על הפורץ שהגיע שלשום. אורצ'וק (ככה במקור), אם הוא היה מנסה להיכנס לך לדירה היית מרביצה לו?"
אני כבר מבינה עם מי יש לי עסק. ואני ממשיכה את השיחה משועשעת.
"הייתי קורעת אותו במכות, אל תדאג." אני עונה לו.
"את יודעת שאני מאוהב בך?" הוא שואל.
"לא אתה לא." אני ממהרת להרגיע אותו.
"אורצ'וק, (הוא אומר ובא לי לחנוק אותו על הצ'וק הזה), "את יודעת שהיחסים שלי ושל אשתי לא ממש טובים. תגידי, את תרשי לי לבוא לישון אצלך פעם?"
"ממש לא." אני צוחקת.
"לא אין לך מה לדאוג, תוכלי לכבול אותי באזיקים." הוא ממהר להבהיר.
אני מתחילה להיקרע מצחוק...
"לא מתוק, אין לך מושג איפה אתה נופל." אני עונה לו ומודיעה שאני חייבת לסיים את השיחה כי יש לי עוד טלפון.
אני חושבת שבפעם הבאה בה נדבר אבהיר לו שמהיום הוא פונה אליי לא כ"אורצ'וק" אלא כ"גברת אור". בכל זאת, אור השליטה היא גברת ועד הבית. :)
לפני 17 שנים. 11 באפריל 2007 בשעה 20:52
