הבלוג של השולט אור

אני יושבת בביתי, צופה בחדשות, בהתחלה של "עובדה" ומחשבה אחת לא עוזבת לי את המוח... אי שם, בחדר הארונות, ממתין לי הכדורסל החדש שקניתי במיוחד כדי להתחיל להתאמן, לבנות שרירים מחדש ולאבד שומנים.

המחשבה מנקרת ואני מנסה להסביר לה שהיום, מכל הימים, לא ממש מומלץ להתחיל להתאמן. לא אחרי שלא הצלחתי לקום הבוקר מהמיטה בגלל כאבי הבטן שהמחזור עשה לי.

אבל הגיון לחוד ותשוקות לחוד. אני בטוחה שאתם מכירים את זה.

באמצע "עובדה" ומר פין המנצל את מרותו למעשים מגונים כביכול, ניצחה התשוקה. חמושה בכלבתי הנאמנה ובכדורסל שאהובתי ואני קנינו יומיים קודם במגה, ירדתי למגרש.

הוא כמובן היה חשוך למחצה אבל התשוקה לא מניחה לזוטות להפריע לה.

משום מה היה ברור לקסם שהכדורסל שייך לה. זה אולי מובן לאור אוסף הכדורים שיש לה בבית. אני קולעת והיא רודפת, אני רצה והיא נובחת, אני מזיעה את נשמתי והיא רצה אל הברזייה ומבקשת לשתות.

ככה העברתי כארבעים דקות. הכללים היו נוקשים:
1. אני קולעת שוב ושוב מאותה הנקודה עד שהכדור נכנס לסל.
2. כשהכדור ניתז מהסל לא הולכים להביא אותו אלא רצים.
3. לקלל מותר חופשי.
4. לא מעשנים בזמן האימון.
5. אני ממשיכה עד שאני לא מסוגלת יותר.

אחרי עשור בו לא נגעתי בכדור די התגאתי בעצמי. זה לקח זמן אבל אחרי שהכדור מצא את דרכו לסל בפעם הראשונה, הוא המשיך בזה. כנראה מצא חן בעיניו להיות שם והאמת שגם בעיניי.

אז קלעתי, אח"כ נזכרתי באימונים שלי מתקופת בית הספר ומסרתי קדימה את הכדור כדי לרוץ אליו ולבצע צעד וחצי גמלוני משהו. לקינוח דפקתי קליעות בסגנון ד"ר ג'יי שהיה פעם, אתם זוכרים את קליעת ה-וו? אז זהו, שהצלחתי פעמיים להכניס אותו ככה.

באיזה שהוא שלב קלטתי שלמרות שהרגליים נהיות קלות, הידיים לא מתפקדות יותר והכדור פתאום שוקל בערך פי ארבע ממשקלו המקורי. אבל אז נכנסה לפעולה הדומית שבי ומול מי? מולי.

"קדימה עוד קצת." אני אומרת לי.
"באמא שלי כואב כבר." אני מסרבת.
"כואב זה בראש וצריך להיכנס לכושר." אני מדרבנת אותי.
"נו די, זה כבר לא נכנס. אני קולעת לכל כיוון פרט לסל." אני מנסה לשכנע את עצמי.
"יאללה הכוח אור." אני שרה לעצמי ומתחילה לקלל כשהכדור מועף מהלוח לכל כיוון פרט לטבעת.
"מספיק ודי." אני מודיעה לעצמי על שביתה. כבר אין לי כוח לרדוף אחרי הכדור וגם קסם איבדה עניין והפסיקה לרדוף אחריו ואחריי. החלטתי שהגיע הזמן להתקפל ולחזור הביתה. הייתי צמאה ואת בקבוק המים המינרלים שהכנתי שכחתי בבית.

בדרך הביתה קלטתי שכבר המון זמן לא הזעתי ככה (אם לא מחשבים את הסקס). ולהזיע בגלל פעילות גופנית זה כיף. עכשיו אני בבית, הגב כואב לי, הזרועות שורפות לי אבל הנשימה קלה פתאום. אחרי שבועות של שיעול מעשנים מגעיל, כבר יותר משעה שאני לא משתעלת וזה ממש כיף.

בתכנון להתאמן מעכשיו לפחות 3-4 פעמים בשבוע ואם אצליח אז כל יום. אני פשוט מרגישה נפלא. 😄