הבלוג של השולט אור

על גבו של הספר כתוב:
"היא גדלה על גדת נהר לונג, שם למדה לאלף סוסים.
היא נכנסה להרמון הקיסרי המאוכלס בעשרת אלפים פילגשים.
היא ידעה רציחות, קשרים ובגידות.
ואז - היא היתה לקיסרית סין."

ארבע השורות הללו לא מתחילות אפילו לתאר את חייה של וו דזה-טיין, קיסרית סין שנולדה לשושלת יונג לאב שקיווה לבן אחרי מספר בנות. עד גיל 12 היא הספיקה להישלח למנזר בו איבדה את שמה, לאבד את אביה הגנרל, להישלח עם אמה לכפר בו בזזו את ירושת האב והתייחסו אליהן כאל שפחות, ולהישלח אל הרמונו של קיסר סין כדי לשמש לו לפילגש בין עשרת אלפים הפילגשים שכבר היו שם.

שאן סה, הצליחה לרתק אותי בכתיבתה לתקופה שלא הכרתי בתולדות סין. למרות העובדה שכאישה היא נחשבה לחסרת כל מעמד, הצליחה וו דזה-טיין האנונימית, באמצע המאה ה-6 לספירה, להפוך לפילגשו של קיסר סין, אחר כך לאשתו ולבסוף ליורשת היחידה של הקיסרות. בדרך היא הורגת את כולם, בני משפחה, חברים, אויבים, כולם נופלים חלל מול הצורך הנואש כל כך לשרוד.

וו דזה-טיין אוהבת שלושה דברים בימי חייה - את בעלה, את עצמה ואת סין. בכוח החרב היא מצליחה להשליט שלום כפוי על כל חלקי הקיסרות ואז היא פונה לקידום ממלכתה. היא בונה בתי ספר, כבישים, מקדשים, והופכת את סין לאומה שניתן להזדקן בה.

אבל וו דזה-טיין היא אישה, וככזו, גם אם קיסרית, היא נאלצת להתמודד עם קנאה ושנאת נשים עד ליום מותה.

שאן סה כותבת את הסיפור בגוף ראשון. כמו בספר "האוהל האדום", שוב מסופר סיפורה של אישה משפיעה וחשובה להיסטוריה באמצעות רוחה.

"קיסרית", מאת שאן סה בהוצאת כנרת זמורה ביתן, 349 עמ'.
תוכלו לקרוא כאן את הפרק הראשון בספר. http://www.text.org.il/index.php?book=07020311