בעוד יומיים יתקיים אירוע שאני מפיקה וההכנות בשיאן. יש תחושה טובה כשהכול דופק כמו שעון וכשכל המעורבים בעשייה נותנים את המקסימום כדי שדברים יעבדו חלק.
אני מתרגשת מהאירוע הזה. הצעתי אותו לפני חמישה חודשים ללקוח שלי והיום הוא עומד בקו הגמר.
אחרי שהמקום שופץ וכולם הוזמנו, נשאר לי רק לכתוב את הנאומים של כולם ואת הטקסט של המנחה ולדאוג שהמקום יוצף בעיתונאים. אחרי חודשיים של ריצות, זה מרגיש פשוט כמו למרוח חמאה על לחם 😄
ובעוד שלושה ימים תתקיים החתונה של אחי.
הייתי אצלו עם המשפחה לארוחה בשישי. לבקשתי הוא וארוסתו הציגו בפני את בגדי הכלה והחתן ואת הטבעות.
אני יודעת שהבטחתי לעצמי לא לשאול יותר מדי על החתונה, אבל לא הצלחתי. גם אם לא אהיה בה אני מתרגשת בשביל אחי.
בחמישי אהובתי ואני נבלה יחד חלק גדול מהלילה. היא החליטה שלא אתעסק בחתונה הזו באותו הערב. היא החליטה לנסות לחסוך ממני את העצב בגלל שלא אהיה שם. אני אוהבת את ההחלטות שלה.
בפעם הראשונה בחיי אני לא צריכה רק להגן על בנות הזוג שלי ורק לתת להן. פתאום יש לי בת זוג שבאה ואומרת לי "גם את צריכה לפעמים קצת הגנה וקצת ללמוד לקבל". מאז שאני איתה אני לומדת שגם אני יכולה להיות נזקקת לפעמים, והכי חשוב - היא תמיד כאן בשבילי. זה תחושה מדהימה לדעת שהיא לצדי.
אז רגע לפני, תודה אשתי. תודה על כמה שאת מלמדת אותי מהי זוגיות אמיתית. אני אוהבת אותך.
לפני 17 שנים. 18 ביוני 2007 בשעה 11:03
