אחרי שלושה שבועות מתישים הסתיימו סוף סוף השיפוצים בגג של אהובתי. נגמרו הריצות, הוויכוחים עם הפועלים, התיקונים של השיפוצים, הנקיונות, התמוטטויות העצבים - כל אלה היו מאחורינו בחמישי בערב.
שיחייה של אהובתי נסע לשלושה ימים ומאושרות מסיום השיפוצים, החלטנו לארגן מפגש חונך גג עם אנשים שאנחנו אוהבות מהקהילה. בשעות שנותרו עד למפגש בעיקר צייתתי להוראות העיצוב של אהובתי, שבתוך שלוש שעות הפכה את הגג -שהרס לנו את הבריאות והוציא אותנו מדעתינו - לגג שנדמה שיצא ישר מסיפורי אלף לילה ולילה.
כריות מעוטרות בציפיות מבדים שהובאו מתאילנד, ג'קוזי שמימיו משנים את צבעם, פינות ישיבה חלקן על כסאות וחלקן על כריות על הרצפה, נרות, עציצים שמוארים בתאורה שגורמת לנפש לרחף, הפסלים השונים שכוללים פסלי בודהה וחיות שמעבירים למקומות אחרים... אהובתי יצרה גג של שלמות ושל עונג לגוף ולנפש.
בתשע וחצי האורחים החלו להגיע. 15 האנשים שבאו למפגש הזה יצרו אינטראקציה מופלאה של הקשבה ואהבה. השיחות זרמו והבנות (רובן), גלשו להן אל הג'קוזי והעלו ממנו פרצי צחוק שלהן (הגברים השתפנו ולא נכנסו, ורק למחרת התקשרו לשאול איך נתנו להם לפספס כניסה לג'קוזי אחד עם ארבע נשים? גברים!). בארבע וחצי בבוקר נאלצנו להתנצל בפני האורחים שעוד ישבו ושוחחו/התחבקו - היינו חייבות לסגור את הלילה, כדי לישון שלוש שעות ומיד בבוקר לצאת לביקור בבית האבות בו מתגורר אביה של בליס.
אחרי בית האבות, בילינו את יום השישי בשקט שלנו. טיפול בחיות - שלה, שלי, התכרבלות משותפת, טבילה מענגת בג'קוזי - הפעם רק שתינו, ובעיקר המון יחד והמון שיחות.
התגעגענו לשקט שלנו, לשיחות שיש בהן הקשבה אמיתית, לתחושת הבית ששתינו יודעות להעניק זו לזו.
בלילה יצאנו ל"נו לימיט". יצאנו מהבית בחצות וחצי, אבל בדרך התיישבנו על ספסל לשיחה שהתארכה לה עד שלוש וקצת. שמחנו לגלות שהיילני, איתה קבענו במסיבה עוד הייתה שם. על איך שנראה ה"נו לימיט" לעינינו כתבתי בפוסט הקודם, על היופי, התשוקה והאהבה שהתפרצו באושר אמיתי בין אהובתי לביני - אני לא יודעת איך לכתוב.
כל תנועה שלה כישפה אותי. השפתיים שלה, שנעו מעל או מתחת לשלי תוך כדי נענועי אגן וליטופים הדדיים - השאירו אותי מסוחררת. ואנחנו רוקדות, נחות, ובשעת המנוחה שוב לא יכולות להסיר זו מזו את הידיים, חייבות לגעת, לנשום יחד... מכורות.
עד שש בבוקר רקדנו ואחרי שהורדנו את הכלב שלה, נסענו לים לקפה של בוקר ולשיחה שהחלה מול הגלים ונמשכה עוד שעתיים אחר כך.
רק בסביבות תשע בבוקר נכנסנו למיטה לשינה קצרה שנמשכה שעתיים. סוף השבוע הזה היה מושלם מדי מכדי לבזבזו על שינה. ושוב קרבה, ועיניים שמלטפות, וזרועות שמכרבלות, ונפש נוגעת בנפש חשופה, ואין צורך להתגונן.
תודה אשתי על סוף השבוע המדהים הזה.
לפני 17 שנים. 7 ביולי 2007 בשעה 14:58
