לפני 15 שנים. 30 בספטמבר 2009 בשעה 6:35
טיפות קטנות של חסד
גשם עדין של נתינה
עוד טיפה ועוד ועוד
מרחבים עצומים של חולות
כמו שדות השתיקה שביננו.
לחיות ולמות באותה נשימה
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....