שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 15 שנים. 29 בספטמבר 2009 בשעה 8:46

הרגשת פעם ככה?
אהבה כזו שמתפוצצת לך בבטן!
מכלה אותך, בוערת, אוכלת בתוכך.

הרגשת פעם ככה???

כאב אהבה - כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י