לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 16 שנים. יום חמישי, 1 באוקטובר 2009 בשעה 4:33

את צריכה להתמודד עם הפחדים שלך, הוא אומר לי.

ואני, אני חושבת לעצמי שהפחד הגדול ביותר שלי הוא ככל הנראה להתמוד עם הפחדים שלי.

איך מתמודדים עם הפחד להתמודד? זה סוג של פרדוקס, לא????

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י