שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 15 שנים. 1 באוקטובר 2009 בשעה 6:33

את צריכה להתמודד עם הפחדים שלך, הוא אומר לי.

ואני, אני חושבת לעצמי שהפחד הגדול ביותר שלי הוא ככל הנראה להתמוד עם הפחדים שלי.

איך מתמודדים עם הפחד להתמודד? זה סוג של פרדוקס, לא????

mika'​(שולטת) - נכנסתי לכאן במקרה וניכוויתי (-:.
את כותבת מקסים...
ולגבי הפחד? נו הנה כבר התמודדת...
לפני 15 שנים
Emo NA​(נשלטת) - הכי קל זה להקיא מילים על הדף....

להתמודד עם הפחד? אני מקווה שאני אצליח יום אחד באמת.

תודה.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י