לפני 15 שנים. 6 באוקטובר 2009 בשעה 10:11
עוד מעט מגיע הזמן ההוא בשנה, הזמן הזה שאני לא יכולה להכיל בתוכי, הזמן שבו איבדתי אותך לנצח.
כל שנה מחדש - בין אוקטובר לדצמבר - אני הופכת להיות שוב הילדה הקטנה שלך, ישנה כל לילה בסמוך למיטתך כמו אז, לפני שנים, שישנתי למרגלות מיטתך כל לילה בזמן שגוועת.
ובבוקר - יקיצה - ואני שוב מגלה... שאתה לא כאן.
ובניגוד לאלה ההולכים וחוזרים - אתה משם כבר לא תחזור.
