לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לחיות ולמות באותה נשימה

שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.
הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....
לפני 16 שנים. יום שלישי, 6 באוקטובר 2009 בשעה 8:11

עוד מעט מגיע הזמן ההוא בשנה, הזמן הזה שאני לא יכולה להכיל בתוכי, הזמן שבו איבדתי אותך לנצח.

כל שנה מחדש - בין אוקטובר לדצמבר - אני הופכת להיות שוב הילדה הקטנה שלך, ישנה כל לילה בסמוך למיטתך כמו אז, לפני שנים, שישנתי למרגלות מיטתך כל לילה בזמן שגוועת.

ובבוקר - יקיצה - ואני שוב מגלה... שאתה לא כאן.

ובניגוד לאלה ההולכים וחוזרים - אתה משם כבר לא תחזור.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י