לפני 16 שנים. יום ראשון, 1 בנובמבר 2009 בשעה 6:00
נורא מוזר לי פתאום לראות ולא להרגיש יותר.
או אולי זה בעצם להרגיש שאני לא רוצה לראות יותר.
חשבתי שאשבר, מסע עמוק לתוך עצמי - הפרפרים בבטן מתו....
לחיות ולמות באותה נשימה
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה, שחרור, לחיצה שחרור.הוא לעולם לא יגיד לי במילים, לא יהיו פה ביטויים של שייכות.
שתי ידיים מונחות על הצוואר, לחיצה... עוד לחיצה... כל משקל הגוף שלו עלי עכשיו... ואני מבינה, אין נשימה בלי אישור, אין קיום בלי....