לפני שנה. 16 באוקטובר 2023 בשעה 12:37
בין ריצה ממקום למקום,בין התנדבות לחיילים ולשמירה במקומות מסויימים (חמוש).אני מוצא את עצמי בהמון מחשבות על מה הם החיים,עד כמה הם קצרים,כמה אבידות,כמה ילדים קטנים שלא יזכו להרגיש,לחוש,לטעום כלכך הרבה דברים,כמה בחורות שרצחו להן את הנפש והגוף,כמה גברים שלא יזכו לחבק ולעטוף,להקים משפחה..
בכל המחשבות האלה הבנתי שאסור לקחת דברים כמובן מאליו.לחיות את החיים בכל דרך שנכונה וטובה לכם
השיפוטיות לא מעניינת.החיים קצרים מידי מכדי לחשבן לאנשים אחרים.
מה שהזוי בכל העניין...עדיין צריך גורה אמיתית שתהיה שלי,גם בימים האלה,מרגיש לא שלם.אני יודע שכשהכל יגמר...הצורך יתגבר ויחזור להיות בלתי אפשרי.מרגיש אותו מכרסם בי מעכשיו...
מקווה לימים טובים יותר,קצת שקט גם בראש וגם בלב.
