שטויות

מי שזו לו פעם ראשונה לבהות בבלוגי, יודע מהי "רוטינת קבלת השבת" אותה הזכרתי הבוקר. כן, שישי בבוקר הוא היום הנוח ביותר לספידי הנשוי שלי להגיע אלי הבייתה ולשחק. והיום כידוע יום שישי...והוא יצר קשר כמוסכם ואני נכנסתי להתכוננויות. הנשים שקוראות יודעות ולגברים מן הסתם אין מושג על מה אני מדברת אז אזכיר בקצרה. קרצוף הגוף עם סבון ריחני (ומכייןן שעדיין אין לבלוג ספונסר, לא אזכיר שמות מסחריים), חפיפה עם שמפו אחר, פאן, בושם ו..מדידות. מה שנראה לכם גברים כמשהו סקסי מאוד שצץ על גופנו פתאום, נובע מבחירה מדוקדקת, והחלפה של תחתונים חזיות בייבי דולים, אבזרים וכולי אל מול הראי..וכולה בשביל הופעה קצרה של דקה דקותיים שאתם מתעלמים ממנה לרוב ודואגים לקלף כמה שיותר מהר את מה שאנחנו שמות עם כל כך הרבה כוונה. הוא הגיע בדיוק בזמן. אני טורחת לציין את זה כי אני אוהבת דייקנות. נכנס נשק לי ופניו אינם כימים ימימה. "היי" אני אוומרת, מה זה פרצוף התשעה באב הזה, איפה החיוך גבר? הוא מנסה לחייך אבל חא מי יודע מה יוצא לו. עצבני האיש. אני שמה על הפנים את החיוך הכי סקסי שלי ואומרת "מה העיניין"...מפאת צנעת הפרט לא אומר מה סיפר אבל הגבר היה עצבן. עוד לפני שהפגנתי אמפתיה, התעוררה לי באוזן המזוכיסטית שבי "זה היום שלך, הפכי את העצבים שלו לכאב שלך"...ואני שנותנת לעיתיך לזונה הזו לנהל אותי, יורה ובמקום מילה טובה: בשביל זה באת אלי, לבכות לי על הצואר?? אתה יודע כמה גברים רק מחכים לי בכלוב. כמה שאני אוהבת את הרגעים האלה בהם גברים בוטחים בעצמם נראים אבודים להפליא. הוא ממש לא ידע אם לכעוס או להתנצל וללכת. ברור לי שבעמדת שולט קלאסית היה מפליק לי סטירה מיידית אבל איתי זה קצת יותר מסובך. לכן הוא עמד מולי ושתק. לא רציתי למתוח את עוד את החוט, ממה שהכרתי את האיש הזה, הוא באמת היה מסוגל ללכת. "יש לי תרופה טבעית בשביל העצבים שלך" אמרתי. הלכתי לחדר שינה וחזרתי עם הקיין שאחד מגברי שבכלוב הסכים בטובו להשאיל לי בנימוק שאם לא הוא, לפחות הקיין שלו יפגוש בתחת שלי...חזרתי עם הקיין מונח על כפות ידי, כרעתי על ברכי לפניו ואמרתי "הגעת אלי עם פרצוף תחת, העונש שלך 48 צליפות אל התחת...שלי, וחסר לך שזה לא יחזיר לך את החיוןך"...למתעניינים, עד היום, לא ספגתי יותר מ-30 עם קיין וזה לא היה לי קל. אני יותר גיבורה מול חגורה למשל...אבל, בא לי למתוח את הגבול ושנינו היינו במצב הנפשי הנכון לגמרי. הוא לקח את הקיין, כופף אותו קצת ביד, הניף אותו באוויר והשריקה סימרה לי את השיער בצוואר...הוא הרים עם הקיין את הביבי דול ואני יצאתי ממנו מיד. התפשט לתחתונים (ביגוד ההצלפה החביב עליו) התיישב על הספה וסימן לי לבוא. שמחתי לראות שלמרות ההנחייה המאוד מפורשת, הגבר לא איבד מאומנותו (והאמינו לי בנות, יש כאלו שיודעים, יש כאלו שלא - הוא אומן אמיתי) והתכוון לחמם אותי כמו שצריך. הוא התחיל בחימום ידני כמו שצריך. לאט מסביב, מהירות ועצמה מתגברים...החום בתחת עולה ועימו החמימות בכל הגוף. מזמן לא התחרמנתי כל כך מהר מחימום ידני, אבל זה כנראה הידע (וכן, הפחד) ממה שמחכה לי שיצר את האפקט הזה. 4 תריסרים עם קיין כזה (ממש לא דק) הם לא בדיחה, אמר, אבל את תעמדי בזה...אני אכין אותך כמו שצריך. התחלתי לנוע על ברכיו הרגשתי שהוא מתקשה, הצצתי וראיתי שהבחור כבר פחות מתוח ממה שהיה. "הלו! שלא תעז להירגע לי לפני הקיינינג. תשכח מלזיין אותי לפני 48" אמרתי והוא חייך. הוא הקים אותי, קם, הניח כרית על הגב של הכורסה והורה לי לשכב עליה מאחור ולאחוז בידיות שמלפנים. התחת היה גבוה באוויר באצבעות בקושי על הרצפה "על תצליף על הירכיים" אמרתי וושמעתי את הקיין שורק באוויר...
עכשיו אני כמה שעות טובות אחרי. על הקיינינג עצמן אספר בהזדמנות אחרת רק אסיים במילים שכאב לי ברמות שאני לא זוכרת, התחת שלי מסומן כמו שאף פעם לא היה, ושבחיים לא חוויתי יותר אורזמות בפחות זמן. עכשיו אחזור למיטה לנמנם ואולי לשחק קצת עם עצמי, בשכיבה על הבטן כמובן :)
שבת שלום ותודה ספידי. אני יודעת שאתה מחכה לפוסט הזה וגם שיצאת בלי טיפה אחת של עצבנות מכאן :)

 

 

עד כאן הצלף בי. מי שמעוניין להתחרמן מבלוגה המרתק גם ממרחק של 7 שנים, מוזמן להיכנס ולקרוא...

 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=48171