לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

לפני 16 שנים. 8 בנובמבר 2008 בשעה 20:33



יש דברים שאני ממש לא מצליחה להבין...
אני מורידה מעלי את כל החומות, את כל הקוצים,
שאגב, לקח לי המון שנים לבנות בעמל רב!
עומדת עירומה, כשכל עצבי חשופים...
הכי אמיתית, הכי אני...
ו....כל הזמן, חושדים בי, חושבים שאני מסתירה דברים,
אולי שלדים מעברי....
משייכים לי דברים,שלא כתבתי מעולם, והרי כפי שידוע לכל,
אינני בן אדם של מילים, וגם לא של מנגינות..
רק תזכורת, אני בן אדם של מגע, של צבעים, של תחושות...
שם אני מרגישה הכי טוב...הכי בבית..

אז למה ?
למה זה שמתיימר להכיר אותי טוב, הכי טוב...
עושה את זה שוב ושוב..

אני לא שייכת, לא משוייכת,
אני פשוט אני...לא בעסק !

למישהו יש תשובה לזה?







לפני 16 שנים. 30 באוקטובר 2008 בשעה 20:23


קיימות כל מיני הצהרות...
הצהרת המדינה, הצהרת אהבה ו...סתם הצהרה...
זו, הצהרה, סתם הצהרה כי ככה מרגישה עכשיו.
קיימים אנשים מכל המינים הסוגים והצבעים..כן, גם הצבעים.
(אני פשוט לא יכולה בלי צבעים...)
הם נוגעים בחיי מפעם לפעם, וכל אחד ואחד מהם
משאיר בי חותם כזה או אחר...
מכל אחד, אני לוקחת משהו, שנותן לי עוד שיעור לחיים.
הכתוב כאן, אינו מכוון למישהו מסויים,
אין לי כל כוונות ניסתרות, ואין שום כפל משמעות לדברים
שאני מעלה על הכתב, זו פשוט דרך אחת שלי להתמודד
עם הדברים שעוברים עלי...
מי שמכיר אותי, יודע שהפה והלב שלי שווים !!




[color=maroon]
[b][/color]

לפני 16 שנים. 29 בספטמבר 2008 בשעה 6:04

לכל חברי החדשים, הישנים...




שנה טובה



מי יתן והשנה הבאה תהיה מלאה בחיוכים,
באהבה, במכאובים....(כמו שאנחנו אוהבים)...
בריאות ואושר...ואם אפשר, גם קצת עושר....
שקט,שלוה וחברות טובה..


ממני שאוהבת את כולכםםםםםםם, המונים...
שולחת חיבוקים ונישוקים...






לפני 16 שנים. 22 בספטמבר 2008 בשעה 17:56


וואווווווו...ועוד אחד...וואוווווווווווווווווווו...וגם...אוווטש...

תמיד חשבתי שלעולם לא אוכל להיות שם, במקום הנמוך/גבוה.

זאת שתמיד בועטת,שעומדת על הרגליים האחוריות כשמנסים לנהל אותה,
כשמנסים לכבול אותה, נילחמת....גיליתי איזה עונג צרוף זה, לרדת
לשם, למטה נמוך.

המסקנה המתבקשת....תלוי באדם העומד מולך!

כשהאדם הנכון נימצא שם, כשאתה יכול להיות סמוך ובטוח במאת האחוזים,
שהוא שם איתך ובשבילך, הדרך ארוכה/קצרה...
אמון מוחלט, עיוור, שלא יעונה לך כל רע,
שהיד תושט כשיהיה קשה, היא תלטף, היא תרגיע...


מילת המפתח......היא א ה ב ה...... (וזה לדעתי האישית בלבד...).

כשיש אהבה, יש סבלנות, יש את היכולת לתת לך מרחב נשימה להפנים, לעכל, להכיל.
.....אני קיבלתי את כל אלה.....

תודה, תודה לך איש יקר ואהוב שלי...
על חוויה מדהימההההההה, אהבתי כל רגע ורגע!
אני לא חושבת שיכול היה להיות מישהו מתאים יותר ממך.
נתת לי להרגיש הכי טוב איתך ועם עצמי!

בינתיים, מכאן מחבקת חזק, ומנשקת אפילו יותר חזק !

אוהבת אותך המונים, בגלל שאתה, מה שאתה...אדונילי שלי...





לפני 16 שנים. 21 בספטמבר 2008 בשעה 9:39


אוף, ממש אוףףףףףףףףףףףףף...

שבועיים קשים עברו על כוחותינו בגיזרה המרכזית...
בלי הערכות מוקדמת,
ככה פתאום, באמצע החיים, התבצעה הפשיטה...
ממש מבצע צבאי, מתוכנן בקפידה...
עם מפות מסומנות, בחיצים אדומים וכחולים...
בלי אופציה לדרכי מילוט חלופיות....לי,
היא נחתה.....
הדיויזיה המלכותית של הוד מעלתה...
ברעש גדול, בליווי ארטילריה כבדה...ותמרות עשן,
פקודות רמות, כיבוש יעדים,נעיצת דגלים....ושאר מריעין...

כן, א מ א שלי....

מה שרק היה חסר,שתיסחב גם את הרמטכ"ל על הגב
ואז הכל היה מממממממממממושלם....

....סוף דבר,

הבוקר חזר השקט לשרור בגיזרה הנידונה...

ובשידורי הרדיו נאמר...." כוחותינו שבו בשלום לבסיסם..."

ואני אומרת...."ובא לציון גואל".
ועד לפעם הבאה....












לפני 16 שנים. 13 בספטמבר 2008 בשעה 12:10


גם מפה תזכורת למה שהפסדתן.....

תזכורת טעימה





לפני 16 שנים. 12 בספטמבר 2008 בשעה 10:36

..שוב מרגישה פרפרים בבטן...אוחחח, איזו הרגשה טובה.
ניראה שהגיע האביב אל ליבי שוב....מאושרת, מאושרת, מאושרת....
אין כמו ההתרגשות הזו, הרגשת החיות...
וכמובן שחזר השקט, וזה הכי טוב....
כל כך שמחה שניגמרו המילחמות,
אוהבת אתכן, חברות יקרות...כל אחת בדרכה...כל אחת שונה...
וזה מה שיפה..

לפני 16 שנים. 20 באוגוסט 2008 בשעה 18:20

עברה, חלפה תקופה....
אני לא יכולה להגיד שלא היה לה את הקסם השונה וההזוי משהו, שלה...
אהבתי, כאבתי,ו....חזרתי ב ג ד ו ל !!!
אני עושה דברים שאוהבת מאד, שנותנים טעם מתוק, מתוק לחיי....וגורמים לי להרגיש בהיי.
ולא שחלילה, אני טיפוס דיכאוני, ממש לא!
אני מקעקעת, והיום גם מלמדת לקעקע...(מצחיק, גיליתי שמאד אוהבת ללמד).
זה גורם לי אושר גדול, ומרגישה שיכולה להפוך את העולם...
האדרנלין זורם בוורידים בשצף קצף...אוחחח, זה הסם הכי טוב שקיים...
דברים מסתדרים להם לאט ובטוח....
רק שימשיך ככה.
בעצם, רק בנו זה תלוי,
אנחנו אלה שקובעים כיצד יראו חיינו....

אני בחרתי בדרך הזו....

ובנימה אופטימית זו....ולהמשך שעוד יבוא...






לפני 16 שנים. 22 ביולי 2008 בשעה 18:06

...הכרתי איש, אשר היה כל עולמי, חשבתי בתמימותי כי רבה, שהנה....הגעתי אל המנוחה והנחלה.
איש כלבבי חכם,מבין, אוהב, קראתי לו..... "איש קטן גדול".
חשבתי שהוא יכול למלא את החלל הריק שנוצר בחיי, בליבי...
הוא ניכנס בצורה הכי טבעית, לכל פינה ופינה, ואני אהבתי את זה מאד, ואותו אהבתי עוד יותר!!
לא חשבתי שאפשר להרגיש ולחוות אושר גדול מזה.
בעזרתו ותמיכתו, יכולתי "להפוך עולמות", ולהגיע למחוזות שניראו רחוקים ובילתי מושגים.

מסתבר שטעיתי ובגדול....

האיש ה"קטן גדול" הזה, הוא איש "קטן קטן"....איש ש"מתחשבן" בצורה הכי לא הוגנת והכי קטנונית שקיימת,
שפורט ל"פרוטות" כל דבר והופך אותו ממשהו שולי למשהו מונומטאלי.
אומרים: "הבטלה אם כל חטא"...ואולי זו הבעיה, אם היה לו קצת יותר עניין בחיים האמיתיים, חוץ מהמחשב והחיים
הוירטואליים, אזי מן הסתם לא היה לו זמן לעסוק ב"שטויות".

הכרתי צד נוסף בו, צד לא יפה שאינני אוהבת כלל!!!
....הצורך הכפייתי להעמיד אותי במבחנים, על כל צעד ושעל, ולבדוק ולפשפש בכל הדברים האישיים שלי,
כולל קריאת המיילים שלי, ובדיקת ההיסטוריה בשיחות שלי עם חבריי !!
...מבחני נאמנות, ולא רק.....על מה ולמה, אני שואלת...

הוא שאמרתי, "הפוסל, במומו פוסל", רצוי לו שיבדוק, חזור ובדוק היטב במעשיו ובנאמנותו, לפני שהוא כל כך מתאמץ
לבדוק ולהטיל דופי בנאמנותם של אחרים.

ליקרוא לי כפויית טובה???
הפעם הגזמת איש "קטן קטן" אם חשבת ששכחתי....אני לעולם לא שוכחת...ואני גם יודעת להודות
מקרב לב!!!
זה מקומם אותי, ורק מאמת לי פעם נוספת, כמה אתה לא האיש אשר לו פיללתי.

ממש פגיעה קשה באינטליגנציה שלי, לחשוב שמאחורי הדברים שאני כותבת, עומד מישהו אחר.
ניראה לך שאני איזו בובת סמרטוטים או מריונטה, או אולי אחת הסמרטוטות שלך, שאתה כה רגיל אליהן, אשר כל אחד
יכול להפעיל כרצונו......אז....ה פ ת ע ה....אני ממש לא!!!!!!!!!!!!

תמשיך להאמין במה שאתה רוצה, ממילא חייך ריקים מתוכן, פרט להתנצחיות אין סופיות עם כל העולם ואישתו...
ולי, כידוע לך, אין שתי פנים.....אבל אם ככה אתה בוחר לחשוב, זו זכותך ומי אני שאנסה לשנות את דעתך, אשר
גם ככה לא ניתנת לשינוי...הרי אתה אדם שיודע כמעט הכלללללללללללל (או לפחות חושב ככה).
את המושג "פולחן אישיות" ניראה שהמציאו בעבורך...


.....הייה שלום, איש קטן,
ואולי פעם אחת לפחות תפעיל קצת את החומר האפור שאהבתי מאד, ואשר פעם חשבתי שיש לך ממנו בשפע...





[img][/img

לפני 16 שנים. 11 ביולי 2008 בשעה 15:36

....אני כועסת, מאד מאד כועסת!!!

והכל בזכותך!
מספר תובנות מחלחלות בתודעתי, ניראה היה שזה סוג של משחק,או אולי אמצעי שחרור.
עיין במילון ערך שליטה/שתלטנות.
הבדל גדול יש בין השניים,אתה כניראה מבלבל ביניהם.
אני, באתי מהמקום הכי טהור שקיים, של לתת, ממקום של אהבה גדולה....מי קבע שזקוקה ל"קילור" , או לשייכות?
לא כל העולם ואישתו צריכים לדעת, מספיק שאתה ואני יודעים, אני רואה באהבה שלי שייכות ,ואני לא זקוקה לסממנים חיצוניים
על מנת להוכיח זאת.
ככה אני,טוטאלית עד הסוף!

תגיד שיש דברים ש"מעגלת בהם פינות" לא אכחיש, אבל בכל מה שקשור לרגש.....זה כבר מסרט אחר.

אותך הניעו כניראה דברים אחרים,כשהאהבה היא כנראה בסוף הרשימה.
דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

כל החיים לומדים, ואני למדתי שיעור חשוב, אבל.....הוא לא יגרום לשנות את מי שאני בסיס, הוא ישפר אותי,
יוציא גרסה מעודכנת...מתוחכמת.
ישנן כניראה סיבות טובות, שאנשים אלה או אחרים נוגעים בחיינו ולו רק לרגע קצר, אבל הם גורמים לשינויים משמעותיים
בדרך החשיבה שלנו, בהתפתחות שלנו......
תודה לך, אדון לא שלי שגרמת לי להחכים, אם כי לא ציפיתי שבדרך זו !!!

......ולך אדון "כמעט משפחה"...... כל אחד רואה דברים מהזווית שלו, ואל לו לאיש לקבוע, מה כן, ומה לא.
כל אחד לוקח דברים למקום שמתאים לו, וככה אני עושה.
אני יודעת היום את מקומי ומאד שמחה בו !!

אוףףףףףףףףף, זה היה כבד...אך חשתי צורך לשתף, ועד לפעם הבאה....

שאו ברכה...