תמיד אמרו לה שהיא צריכה להיות רקדנית
כזאת שנראית דקיקה, גמישה, אלגנטית כל הזמן
אחת שנראית כאילו היא הולכת על עננים כל שעה ביום, כשהיא בתוך נעלי הבלרינה הלבנות שלה
תמיד אסופה, עם חיוך דקיק בזוית הפה
כמו של נסיכה מהאגדות או לפחות הנסיכה קסומה.
תמיד אמרו לה את זה
והיא רצתה שיהיו גאים בה עד כאב
וכמה זה כאב לה באמת
והיא, היא בכלל אחרת
בא לה לעשות מה שהיא רוצה
מתישהיארוצה
לשחרר את השרוכים הלוחצים מדי
להעיף את הנעליים
לתת לרגליים היפות שלה להרגיש שוב חיים
ולעוף על עצמה
אז זה מה שהיא עשתה
וזה לא היה פשוט
כי שנים של
וזכרונות של
וחיים של
ואחרי הרבה
היא ירדה מהבמה
ויושבת בקהל, ממש כמו אחת 'רגילה'
ורואה איך אחרים רוקדים פירואטים וערבסקות
ואת הבלרינה מסיימת בקידה
והיא יודעת שהיא הצליחה
כי היום היא הבלרינה של חייה
רוקדת עם עצמה אבל גם עם כל היקרים לה
מגשימה את החלומות האמייתים שהם רק שלה
עדיין זקופה, עדיין יפה
הכי יפה
הכי נסיכה
אבל אמיתית ולא רק על הבמה
ויודעת שיום אחד
גם תצליח לקבל נשיקה
בכף הרגל הכל כך כל כך יפה שלה