מכורה לכאב:)

יום אחד כשהייתי בכיתה ט', ראיתי ילד מהשכבה שלי
שהיה בדרכו הביתה מביה"ס, שמו היה עידו.
נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו.
חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים
שלו הביתה מביה"ס? הוא בטח יורם.
היה לי סופשבוע עמוס (מסיבות ומשחק כדורגל עם
החברים שלי בשבת אחה"צ) אז משכתי בכתפי והמשכתי ללכת.
בשעה שהלכתי, ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוון עידו,
הם העיפו לו את כל הספרים מהיד והפילו אותו לאדמה.
המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ' ממנו.
הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו.
ליבי יצא אליו, רצתי אליו, וכשהוא זחל מסביב
כדי לחפש את משקפיו וראיתי דמעות בעיניו.
נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו "החברה האלה מגעילים"
הוא הסתכל אלי ואמר "היי- תודה" וחייך אלי.
זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית,
עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו
למה לא ראיתי אותו קודם, איפה הוא גר.
הסתבר שהוא גר לידי,
אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן.
הוא אמר שהוא הלך לבי"ס פרטי קודם לכן.
בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי"ס פרטי לפני כן.
דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים.
מסתבר שהוא ילד "גזעי".
שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל,הוא ענה שכן.
בילינו ביחד כל אותו סופ"ש וככל שהכרתי אותו יותר
כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.
ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הספרים.
אמרתי לו , נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים
חזקים במיוחד אם תסחב את כל הספרים האלה כל יום .
הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים.
במהלך 4 השנים הבאות , עידו ואני נעשינו חברים טובים.
כשסיימנו את התיכון , התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה.
ידעתי שכל הזמן נישאר חברים למרות שכל השכבה ואני
צחקנו עליו על כך שהוא "יורם".
בטקס, בסיום התיכון הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים.
ראיתי את עידו באותו יום, הוא נראה נהדר, הוא היה
אחד מאותם נערים שבאמת מצאו את עצמם במהלך התיכון.
הוא התמלא וממש נראה טוב.
למרות המשקפיים. היו לו הרבה חברות במהלך התיכון.
הוא היה מאוד נרגש מהנאום.
טפחתי לו על השכם ואמרתי לו "אל תדאג- אתה תהיה גדול"
הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים וחייך. "תודה" הוא אמר.
כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכך בגרונו ואמר:
סיום התיכון הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעשות
את זה במהלך השנים הקשות הללו, ההורים שלך
המורים שלך.אבל יותר מכל החברים שלך.
אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זו
המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו.
אני הולך לספר לכם סיפור , הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני.
שמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו.
הוא סיפר שהוא תכנן להתאבד באותו סופשבוע.
הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה
אותם כדי שאימא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן
ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן.
"למזלי , ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות".
שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך,
הפופולרי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו.
ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי ומחייכים את אותו חיוך.
החיוך בעל המשמעות של אותה הכרת תודה.

אף פעם אל תמעיט מהעוצמה של פעולותיך
הן יכולות לשנות חייו של אדם לטובה או לרעה
אלוהים שם אותנו בתוך חייו של האחר כדי שנשפיע זה על זה בדרך כלשהי:)

"חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר
הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף" :))

סופ"ש קסום לכולם:))

אדם לחש :"אלוהים, דבר אלי"
וציפור שיר חלפה בשמיים, אבל האדם לא שמע
צעק האדם :"אלוהים, דבר אלי!"
ורעם אדיר התגלגל בשמים, אבל האדם לא הקשיב
הסתכל האדם מסביבו ואמר :"אלוהים, תן לי לראות אותך"
וכוכב זרח במפתיע. אך האדם לא ראה
צרח האדם:"אלוהים, הראה לי נס "
וחיים חדשים נולדו, אבל האדם לא שם לב.
ביאושו החל האדם לבכות:"אנא ,גע בי אלוהים, כך שאדע שאתה כאן "
ומיד הושיט אלוהים ידו מלמעלה ונגע בכתפו של האדם
אבל האדם נפנף ממנו את הפרפר שנחת על כתפו.

אלוהים תמיד נמצא סביבנו 😄
בכל אותם דברים קטנים שאנו נוטים לקבל כמובנים מאליהם
אל תחמיצו ברכה רק בגלל שהיא לא ארוזה בעטיפה שאתם מצפים שתהייה עטופה בה.
צפו לבלתי מצופה :))))

זוג שהתחתן לא מכבר, עבר להתגורר בשכונה שקטה.
בבוקר הראשון בביתם, ראתה האישה שכנה תולה כביסה לייבוש.
"איזה כביסה מלוכלכת תולה השכנה במתלה הכביסה!" אמרה לבעלה.
"אולי היא צריכה סבון חדש? אולי אוכל ללמד אותה ואולי לעזור לה לכבס את הכביסה?"
הבעל החריש ולא הגיב.
וכך, יום אחר יום, חזרה האישה על הערותיה, בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה, באור השמש חשופה לרוח.
כעבור חודש, הופתעה האישה לראות את השכנה, תולה כביסה נקייה.
היא פנתה ואמרה לבעלה:
"תראה! היא למדה לכבס, כנראה שכנה אחרת לימדה אותה"
"לא", אמר הבעל: "היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו".

כאלה הם חיינו: הכול תלוי בניקיון החלון, דרכו אנו מסתכלים על המציאות
לפני שמעבירים ביקורת, כדאי לוודא כי ליבנו נקי, על מנת שנראה נכון וברור יותר :)))

בוקר קסום לכולם:)))

אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו יותר טובים אחרי שנתחתן. אחרי שהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו.
אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם.
אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג שלנו יצליח יותר, כשתיהיה לנו מכונית טובה יותר או בית יותר גדול, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים.
עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.
מישהו פעם אמר: במשך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמיתיים" היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחר. בעיה שעליי להתמודד איתה, חוב שצריך לשלם, אז החיים אמורים להתחיל.
עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם, הם החיים שלי.
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך לכך.
יהיה טוב אם תשמור כל רגע שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד
ששוה לבלות את זמנך איתו כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד.
לכן תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית, עד שתתגרש, עד יום שישי בערב או יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר.
האושר הוא דרך, לא גורל.

תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף
תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך
ותרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך :))

שבוע מדהים לכולם :))

אמא נכנסת לחדר של הבת שלה ורואה מכתב סגור על המיטה המיועד אליה. עם תחושה לא טובה היא פותחת את המכתב וקוראת:

אמא היקרה,
מצטערת להודיע לך על זה בצורה הזאת אבל עזבתי את הבית והצטרפתי לחבר שלי ואנו עוברים לגור ביחד, ממש התאהבתי בכל התכשיטי הפירסינג שלו ובכתובת הקעקע ובאופנוע הגדול שלו.
אני בהריון ואחמד אמר לי שאנחנו נהיה מאוד שמחים בבקתה שלו ביער לא רחוק מההורים שלו.
הוא רוצה עוד הרבה ילדים ממני וזה אחד החלומות שלי.
למדתי שמריחואנה לא מזיקה ואנחנו נגדל ליד הבקתה שלו גם בשבילנו וגם בשביל החברים שלו והם יתנו לנו בתמורה את הקוקאין והאקסטזי שאנחנו צריכים.
בנתיים אנחנו מתפללים שימצאו תרופה לאיידס כדי שאחמד ירגיש טוב יותר, מגיע לו.
אל תדאגי אמא אני כבר בת 15 ואני יודעת איך לדאוג לעצמי.
אחרי הלידה אני אבוא לבקר פעם בחודש כדי שתכירי מעט את הנכד שלך.





נ.ב
אמא כל זה לא נכון, אני אצל הבת של השכנה.

רק רצתי להראות לך שיש דברים יותר גרועים בחיים מהתעודה שלי שנמצאת במגירה של השולחן :))

אני אוהבת אותך,
תתקשרי להודיע מתי זה בטוח שאני אחזור הביתה.

סופ"ש מדהים לכולם:))

דקות ארוכות של מתח ומעט תקווה
ואז רואים 2 ארונות
שנתיים ו4 ימים חלפו מאז שהם נחטפו
שנתיים ו4 ימים של סבל וייסורים
שנתיים ו4 ימים של משחק עלוב מצד החיזבאללה משחק חסר לב ואכזרי.
הלב רצה משהו אחר,אבל ההיגיון אמר אחרת.
כואב על המשפחות,כואב על החברים
כואב על 2 גיבורים שנפלו במלחמה למען ישראל.
שבו בנים לגבולם אומנם בארון אבל המשפחות קיבלו סגירת מעגל,ואנחנו קיבלנו את התשובה שכל כך לא רצינו לשמוע.
יום שחור משחור:(((
יהי זכרם ברוך :((

אשה חכמה טיילה בהרים
ומצאה אבן יקרה
בין אבני הנחל
למחרת פגשה מטייל שהיה רעב.
האשה פתחה את צרורה
וחלקה איתו את המזון שברשותה.
ראה האיש את האבן היקרה בצרורה של האשה, התפעל ממנה וביקש מהאשה שתתן לו אותה.
האשה נתנה לו את האבן.
והאיש עזב, שמח על מזלו הטוב.
הוא ידע שאם ימכור את האבן היקרה,
כל חייו לא ידע מחסור.
כעבור ימים אחדים חזר האיש
והחזיר לאשה את האבן.
"מה קרה" ?
שאלה האשה.
"חשבתי על זה", אמר האיש,
"האבן שנתת לי יקרה ורבת ערך,
אבל אני מחזיר לך אותה בתקווה שתתני לי משהו אחר רב ערך עוד יותר."
"האם תוכלי לתת לי את הדבר הזה שבקרבך שא?פשר לך לתת לי את האבן?"


נתינה אמיתית אינה נמדדת בכמות
אלא ברוחב הלב של הנותן
גם חיוך
גם מילה טובה
יכולים להשפיע
אנחנו יכולים לתת אהבה
לתת מילה טובה
לתת למישהו הרגשה שהוא מוערך
להטות אוזן למי שצריך לספר
לתת תמיכה למי שצריך

כי זה הדבר האמיתי :))

בוקר קסום לכולם:)))

הלבד הזה שנמשך כבר כמה חודשים שוב מחזיר אותי לעבר
שנים שלא גדלתי בבית
שנים שראיתי דברים שילדה בגילי לא הייתה צריכה לראות
רגשות שהתערבבו אצלי בלב
השדים שעוד רודפים אחריי,לא נותנים לי מנוחה.
אני נזכרת תמיד בדבר אחד,איך בגיל 7 אמא ארזה לי תיק קטן עם כל הבגדים,שמה לי את הכרית האהובה עליי ליד התיק,ישבה לידי והסבירה לי למה אני לא יכולה להשאר שם,בבית הזה,בבית הזה שאני נמצאת בו עכשיו.
אני לא יודעת אם היה לה קל לשלוח אותי לדודה שלי ולהרחיק אותי מכל הסיוט הגדול שהיה שם,כנראה שגם לא אדע לעולם.
ואני נזכרת איך אני ילדה קטנה בת 7 הולכת לעבר הדלת,נפרדת ממנה,נפרדת מהבית,מהחדר,נפרדת מהילדות שהכרתי.
פוסעת לאט לאט,צעדים קטנים וכואבים ששורפים כל חלק בלב ובנשמה,פוסעת לעבר דודה שלי שעומדת שם בחיוך מזוייף ועיניים עצובות,לוקחת אותי אלייה מושיטה לי יד,ואני ממשיכה ללכת,מביטה לאחור,רואה את אמא עומדת שם,בקושי מחזיקה את עצמה,דמעות יורדות על פנייה,והעצב,העצב הזה זה מה שאני הכי זוכרת,זה מה שהכי חרוט לי בזכרון.
ואז כשהיו שואלים אותי למה אני כזאת קרה ולמה אני כזאת קשוחה,תמיד הייתי אומרת שהחיים גרמו לי להתבגר מהר,החיים הם אלה שעשו אותי כזאת.
ואז אחרי כמה שנים שהייתי עוברת מהבית של הדודה לבית של ההורים,חזרתי לשם,לחדר שלי,לבית הזה שסימל את כל הרוע את כל הפחד ואת כל האכזבה שחשתי כלפיי אבא ואמא.
ואז גדלתי,וחינכתי את עצמי,בעצם הסביבה שלי חינכה אותי,וגדלתי להיות מי שאני,יש כאלו שיגידו שיצאתי בכלל לא רע,ויש כאלו שיגידו שאני כבר מזמן אבודה.
ולפעמים כשאני יושבת פה לבד,בבית הריק הזה,הבית שריק מאהבה,מחום ומאנשים,אני שוב נזכרת בילדה הקטנה הזאת שפוסעת לאט לאט בצעדים קטנים וכואבים לעבר הדלת,ונשברת.....

איש וילדו הקטן טיילו יחדיו ביער
לפתע מעד הבן ועיקם את רגלו
"איייי" צעק הבן בכאב
"איייי" ענה לו קול מן ההרים
הילד, שהקול הפתיעו, הסתקרן וקרא "מי זה?"
הקול ענה לו "מי זה?"
מאוכזב ומעוצבן מכך שלא קיבל תשובה צעק הבן
"פחדן! מי אתה?!", והקול ענה לו "פחדן! מי אתה?!"
הביט הבן באביו בתמיהה ושאל: "אבא, מה קורה כאן?"
"שים לב" השיב לו האב
"אני מעריץ אותך!"
"אני מעריץ אותך!" השיב לו הקול מבלי להתמהמה
"אתה נהדר!"
"אתה נהדר!" השיב הקול.
הבן, שהיה מופתע מכל העניין, עדיין לא ממש הבין מה קורה
הסביר לו האב: "אנשים נוהגים לכנות תופעה זו כ"הד"
אבל למען האמת יש לכנותה "החיים"
החיים תמיד מעניקים לך חזרה מה שאתה מעניק להם
החיים הם המראה של פעולותיך
רוצה עוד אהבה? תן עוד אהבה!
רוצה עוד אכפתיות? תן עוד אכפתיות!
רוצה הבנה וכבוד? תן הבנה וכבוד!
רוצה שאנשים יהיו יותר סבלניים ואכפתיים כלפיך? היה סבלני ואכפתי בעצמך
חוק טבע זה חל בכל מישורי חיינו
החיים מעניקים לך חזרה את שאתה מעניק להם
התנהלות חייך אינה מקרית
התנהלות חייך הנה מראה של מעשיך 😄


שבוע קסום ונפלא לכולם:)

מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20$.
בחדר, בו היו 200 מאזינים, הוא שאל "מי מעוניין בשטר זה של $20?"
ידיים החלו להתרומם.
"אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת":
הוא החל לקמט את השטר, ואז הוא שאל: "מי עדיין רוצה זאת?"
עדיין היו ידיים למעלה באוויר. "טוב" הוא ענה, "מה אם אני אעשה זאת?"
הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצעות נעלו. הוא הרים את השטר מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך ושאל שוב:
"עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?"
עדיין הידיים התרוממו לאוויר.

"חבריי, כולכם למדתם שעור בעל ערך רב מאד, לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדיין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה $20".

פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים ושוקעים בעבר בעקבות החלטות שקיבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכנו. אנו מרגישים אז חסרי ערך.
אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם.

אתם מיוחדים – לעולם אל תישכחו זאת! לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר :))

סופ"ש נעים וקסום:))