מכורה לכאב:)

כשאני חושבת עליך הלב שלי מחסיר פעימה
אתה היחיד שגורם לו לפעום מהר יותר ולאט יותר בו זמנית :)

אני רבה עם עצמי הרבה
רבה עם הזאת הילדה הקטנה הטובה שמזכירה לי לפעמים שיש לי מצפון
רבה עם זאת הרעה שמזכירה לי כל פעם למה עדיף להיות בלי רגשות
רבה עם הכלבה שבי זאת שמחפשת רק סטירה וליטוף
ואני חייבת להודות אנחנו לא מסתדרות אף פעם
תמיד יש איזה וויכוח או חוסר הבנה,תמיד מישהי רוצה לקבל את הבמה ולהביע את עצמה.
לפעמים בא לי שהילדה הקטנה הזאת תעלם תתמוגג תתנפץ שלא תהיה קיימת יותר ואז אני מבינה שהיא חלק בלתי נפרד ממני,מהאישיות הדי מוזרה שלי.
אני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתה,איך להכיל אותה,איך להתנהג איתה,זאת מלחמה שמתרחשת אצלי כבר כל כך הרבה זמן,הילדה הקטנה הזאת זועקת לצאת החוצה,לקבל אישור לדבר,להרגיש,לחיות,לבכות,לצחוק ואני כל פעם דוחקת אותה לפינה,משתקת אותה,משאירה אותה אילמת.
והיא כל כך משתוקקת לצאת,לקבל גוף,פנים,היא כל כך רוצה שמישהו יכיל את כל כולה,שיאהב אותה בזכות מי שהיא,אבל אז באה הרעה שבי ועוצרת את כל זה,פשוט בורחת,מציבה מחסומים לא נותנת לאף אחד להתקרב.
ועכשיו הילדה הקטנה משתוקקת שיגיע מישהו שידע איך לשבור את המחסומים,את כל החומות....
האם הוא קיים?
ימים יגידו:)

אישה אחת הלכה לצער בעלי חיים לאמץ תוכי
אין בעיות, אומר לה העובד, בדיוק הביאו לנו תוכי לאימוץ, אבל הבית הקודם שלו היה בית זונות.
בסדר, חושבת לה האישה, מה כבר יכול להשתבש. היא מביאה אותו לביתה, והתוכי מתעורר ושואג בקול רם: "איזה יופי, בית זונות חדש".
הוא ממשיך לבחון את הסביבה החדשה שלו ונתקל באישה שזה עתה הביאה אותו: "איזה יופי, בית זונות חדש, מאדאם חדשה"
למשמע ההמולה הגיעו שתי בנותיה של האישה, ראה אותם התוכי ואמר: "איזה יופי, בית זונות חדש, מאדאם חדשה, זונות חדשות".
בדיוק אז הגיע בעלה של האישה, ראה אותו התוכי ואמר: "איזה יופי, בית זונות חדש, מאדאם חדשה, זונות חדשות...
אבל אותם קליינטים :))))))))))))))))

גבר אחד חוזר הביתה מהעבודה ולא מוצא את אשתו בבית.
הוא מחפש אחריה בכל העיר, מתקשר למשטרה, מפרסם את תמונתה בעיתון, אך לשווא.
אחרי יומיים של חיפושים, הוא חוזר הביתה ומוצא את אשתו האבודה יושבת במטבח ומחסלת צלחת של פסטה.
"את בחיים" הוא מתנפל עליה בנשיקות, "כל כך דאגתי לך, איפה היית כל הזמן הזה"?
"חמישה גברים חטפו אותי" עונה האישה, "והפכו אותי לשפחת המין שלהם למשך שבוע שלם".
"זה נורא יקירתי", אומר הבעל, "אבל רגע, הרי נעלמת רק ליומיים".
"אני יודעת", עונה לו האישה, "חזרתי רק לחצי שעה בשביל לאכול משהו, ואני עפה מפה" :))))))

משפט חמוד שאהבתי:)

"אל תהיה לחוץ תהיה רגוע החיים הם סוכרייה בטעם לא ידוע
אם תרצה או לא תרצה הסוכרייה בסוף נגמרת
אז קבל אותה באהבה ותרגיש ממש אחרת" 😄

גררררררררררר בא לי סוכרייה שלא נגמרת :)))))))))))))))))

החזרת אותי לעבר שלי היום,העבר הלא כל כך רחוק
לראות אותך שוב ככה במקרה העלה בי המון תחושות לא מוסברות
אני נזכרת איך היית בונה אותי לבנה אחר לבנה ואיך בשנייה היית הורס אותי
נזכרתי ברגעים הטובים וכן היו לנו כאלה,אבל בסופו של דבר הרגעים הרעים הם אלה שזכורים לי,חקוקים לי בראש.
חייכת את החיוך הכובש שלך,וכן אתה יודע לכבוש,אבל מתחת לכל היופי הכובש הזה שוכנת נשמה רעה,אכזרית,וחסרת רגשות.
הצלחת לעבוד עליי תקופה מסויימת לא ידעתי מי אתה באמת,ואז כשקלטתי איזה מן אדם אתה,נשברתי.
פשוט נשברתי למליון רסיסים,הייתי בהריון ממך,היינו אמורים להתחתן,היינו אמורים להיות ה"זוג המושלם"כמו שכולם קראו לנו.
אבל מאחורי התדמית של ה"הזוג המושלם"היו כל כך הרבה בעיות,חוסר הבנה,ואלימות.
אז היום זה כבר לא משנה לי,אני לא מחפשת להיות ה"זוג המושלם" איתך,והחיוך שלך כבר לא כובש אותי כמו פעם,אני רואה אותך בצורה גלוייה וצלולה,מעבר למסכות שלך!!!
העתיד שלי לא יהיה איתך!!!אני לא מוכנה להקריב את עצמי בשביל מישהו שלא שווה את זה.
אני לא מוכנה לתת לך את הכוח הזה שוב!!
אז כן,ראיתי אותך,ובאותו רגע הבנתי שהדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי,זה לעזוב אותך......

הוא נגע איפה שעדיין לא נגעו הוא נתן יותר מכל אחד אחר.... 😄

בזמן האחרון המטבח שלי סובל משריפות 😄
אחרי האסון עם השקשוקה (נסיון ההתאבדות כמו שמישהו קרא לזה) 😄
היום חברה שלי באה להעיר אותי(המרוקאית העצבנית) קיצר משום מה היה לה חשק לחביתה על הבוקר.
בזמן שאני במקלחת היא התעסקה שם במטבח(דווקא היא מבשלת די טוב)היא השאירה את המגבת ליד הגז הדולק והלכה לחדר.
אני יוצאת מהמקלחת,מרגישה ריח של שריפה,נכנסת למטבח ורואה שהוא עולה באש.
הדבר ה1 שעשיתי זה לצחוק אחרי זה כבר חשבתי איך לכבות את האש,לקחתי כוס מים התחלתי להשפריץ מים על האש,מה שמסתבר לא היה רעיון כל כך טוב.
כל המטבח הוצף במים והמגבת עדיין בוערת!!!!!!!
אז החברה חשבה על רעיון "גאוני" משהו,הביאה דיאודורנט מהחדר והתחילה להתיז על המגבת(בטח חשבה שיש לזה אותה השפעה כמו למטף) ברגע הזה כבר הייתי על הריצפה מתגלגלת מצחוק.
בסופו של דבר אחרי מלחמה קשה,כיבינו את האש:) (כל הכבוד לנו)
למכבי אש כבר לא יקחו אותנו אבל לפחות הצלחנו לכבות את האש.
המטבח היה מלא במים,והחברה הביאה דלי והתחילה לאסוף את המים טיפה טיפה(נראה לי היא שכחה את הכדור היום חח)כשהבנתי שזה הולך לקחת שעות ארוכות הבאתי את המגב ואספתי את כל המים במקלחת.
זה רק מוכיח שנשים לא תפקידן להיות במטבח!! 😄

הערב הזה העלה בי המון געגועים להורים שלי
כבר חודש שהם בחו"ל ואני פה לבד למרות שיש לי משפחה מסביב זה לא אותו דבר
הבית כל כך שקט,כל כך ריק,משהו חסר שם,הרעש,השמחה
אני מתגעגעת לבישולים של אמא,כבר חודש שלם שאני חיה מסושי(בסוף אני עוד אראה כמו סושי)
חסר לי הקפה של הבוקר סתם לשבת איתם ולדבר על הדברים הכי מפגרים והכי דפוקים שיש.
אז היום בערב עשיתי קידוש אצל דודה שלי,אישה די משוגעת,מגדלת 4 ילדים לבד,כשאני מסתכלת עלייה אני לא מבינה מאיפה יש לה כל כך הרבה כוח להתמודד איתם.
הערב היה נחמד,אני לא אוהבת את הארוחות האלה,זה רק מזכיר לי כל פעם מחדש מה כל כך חסר לי ומה שלא היה לי כשגדלתי.
בחודש הזה,הבית כמעט נשרף(ניסיתי להכין שקשוקה)מסתבר שזה לא יצא טוב כמו שציפיתי.
המקרר אין בו אוכל של ממש(וודקה,רד בול,וטקילות)אם אמא שלי הייתה רואה את זה היא הייתה מקבלת שבץ 😄
הדירה מסודרת,אני משתדלת לנקות פה ושם ועדיין לא הבנתי איך מפעילים את המכונת כביסה כמו שצריך(יקח לי קצת זמן) 😄
הטיול שלהם לחו"ל הולך להיות ארוך הם מתכננים לחזור לקראת שנה הבאה,מזל שאבא השאיר לי את הויזה,בקצב הזה כשהוא יחזור הוא יהיה בחובות לכל החיים 😄
אז הערב באמת הגעגועים הציפו אותי,וכן משהו ממש חסר לי......

בכל שלב בחיי ברחתי מהפחד לדעת מי אני
והנה היום אני מביטה אל העבר ישר בעיניים ונשברת
כבר לא עוד ילדה, ומי זה שישיב את השנים האבודות?
מי יקח אותי כשהלב מוקף חומות?
אני מתהלכת בין החיים
בעוד נשמתי ממזמן כבר לא שייכת לגופי
כל רגש נעלם
רק ריקנות חשוכה
זה מה שנותר....