היא לא דומה

לפעמים אני עוד נכנסת אל הבלוג הזה כדי לזכור איך הכל התחיל.
אני זוכרת שפתחתי את הניק הזה במיוחד בשבילו, ואחר כך גם את הבלוג הזה.

אני זוכרת שהיה כתוב בפרופיל: "הניק הזה נפתח למטרות ציד, של גבר אחד, ואחד בלבד, שנמצא כבר על הכוונת. כל השאר, אין טעם לפנות"

אני זוכרת שאחר כך הוא אמר שהחוצפה הזו שלי, הוא לא באמת הבין מאיפה היא הגיעה. אני ידעתי מאיפה, יש הרבה חוצפה במקום ממנו זה הגיע.

אני זוכרת שכתבתי בבלוג ואז מחקתי את כולו מבלי לשמור רק כי הוא אמר משהו. אני זוכרת את ההתנגחויות הראשונות שלנו, את התסכול העצום והמשיכה הזו שלא היה לה הסבר.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי בו וידעתי שזה באמת הגבר שאותו שאני מחפשת. ולא, לא רק בגלל שהוא היה יפה כל כך. היו לי לא מעט גברים יפים בחיי שלא שרדו שבועיים. אצלו זיהיתי את הברק ואת החריפות ואת הטירוף שאני כל כך זקוקה להם, וידעתי שאני לא אוותר 😄

אני נזכרת מה גיליתי לו שניה לפני שעלה לרכב שלו. באמת שאין גבול לחוצפה..

אני קוראת בבלוג ורואה את האיזורים שם כבר הפכתי נעולה לגמרי עליו. ואז אני קוראת ורואה את האיזורים בהם הפכתי נעולה לגמרי לגמרי עליו..:)

אחר כך אני רואה איך ההתמכרות מחלחלת..

אני אוהבת את הבלוג הזה שלי, והפעם אני כמובן אובייקטיבית –

הצעדים הראשונים שלי במקומות שלא חשבתי שאהיה בהם, הדרך המופלאה בה הוא ידע לייצר תסכולים נוראיים ולהתמיר אותם לתשוקה שלא הכרתי.

ואני אישה של תשוקה. זה לא שנולדתי אתמול, זה לא שלא היו לי גברים, זה לא שלחלקם לא השתוקקתי. זה לא שלא היו ביניהם כמה זיונים לא רעים, חלקם אפילו טובים.

אבל זה אפילו לא דומה.

וכשהוא אומר: "זהו, את מכורה, אף אחד בחיים כבר לא יוכל למלא אחרי הצרכים שלך שפתחתי בך. זה כל כך נורא" אני יודעת שהוא צודק.

היה שלב בבלוג הזה שהאקסהיביציוניזם היה במקום, ועשה טוב. לחלק מהאנשים שקרובים אלי זה צרם – איך את מגיעה למקומות האלה איתו, ומה בעצם את מקבלת מזה. חלק מהם הבינו, חלק אחר לא יכלו לניפוץ התדמיתי הזה..:)

אני יודעת שחלק מילמלו לעצמם משהו על זה שבקצב המוכר בכלוב, והקצב של הנפשות הפועלות לא ירחק היום שהכל יתפוצץ ובמקום פוסטים אוהבים יכתב כאן כמה נורא האדם הזה. החלק הזה לא באמת יבין פעם שישנו מקום שרחוק מצרות העין שלו, וממילא העונש שלו הוא מובנה בתוכו :)..

אבל היום, היום אין לי כבר את הרצון או האפשרות להסביר את המערכת העדינה הזו כל כך שמתחילה בתובנות משותפות ונגמרת באורגזמות מטורפות מסוגים שונים לחלוטין.

אני לא יכולה להסביר מצבים שברור שהם עם פוטנציאל הרס, אבל אצלנו הם יוצרים דברים אחרים לגמרי. אני לא יכולה להסביר כמה אני מטורפת על הגבר הזה, וכמה מתוקה לי היריקה שהוא יורק לי ישר לפה.

אני לא יכולה להסביר לאחרים מה וכמה הוא נותן לי. אני לא יכולה להסביר איך פתאום מחוץ אליו כל השאר זניח.

אני לא יכולה להסביר כמה הוא עושה אותי מאושרת..:)

ולכן, רק בגלל זה, הבלוג הזה גוסס...

*********************

- הפעם זה היה לי כל כך חזק..
- אבל תמיד את אומרת את זה. זה מה שאמרת גם בפעם הקודמת.
- כן, אבל הפעם זו היתה קפיצת מדרגה במה שהאמנתי שאפשר להגיע אליו..
- אני זוכר את המשפט הזה מהפעמים הקודמות, וזה יהיה מה שתגידי גם בפעם הבאה
- זה נכון, וזה עדיין לא משנה את זה שזה היה כל כך חריף הפעם..

*******

אני כל כך אוהבת אותך.

}{