היא לא דומה

אני לא אשכח איך זיינתי אותך בפעם הראשונה. המשפט הזה, מלווה בחיוך, יחזור מספר פעמים לאורך התקופה שאנחנו יחד.

כשאני מנסה לשחזר יחד איתו איך בכלל הכל התחיל, ומה היה בו שהוציא ממני אמוציות כאלה כשהוא היה רק מילים קופצות במסנג'ר, הוא יגיד שהכל התחיל ונגמר ביחסי הכוחות ביננו בפעם הראשונה ההיא שהוא זיין אותי.

איכשהו, בהתחלה זה היה מרגיז כשהוא היה אומר את זה. זה היה מרגיז כי זה החיה את תחושת הזעם והתסכול ההוא. היום זה משעשע כמעט, איך הדינמיקה ביננו היתה ולאן היא הגיעה.

אני יודעת שאתם מחכים לתיאורים הפלסטיים כבר: גבר מזיין אישה בפעם הראשונה, איפה, איך, כמה הוא הרטיב אותה ואיך היא גמרה עליו בטירוף.

אבל, בפעם הראשונה שהוא זיין אותי, נדמה לי שלא נרטבתי בכלל, והדבר היחיד שנגמר שם, היו כמה פיוזים שנשרפו לי במוח. כן, זה כל כך סימבולי, שבפעם הראשונה שהוא זיין אותי הוא ננעץ במוח.
אני מחייכת כשאני חושבת על המוטיב החוזר הזה.

איך היא שאלה אתמול: אתם תמיד מזיינים אחד לשני את המוח ככה?
התשובה היתה: בטח.
והאמת היא שבטח, אבל לא רק - כבר מזמן הוא זיין את כל המוצבים האפשריים, וגם לקח שבויים בכל מקום.

אבל אני מקדימה את המאוחר, ולא מספרת לכם על הפעם ההיא שהוא זיין אותי.

לימים הוא יגיד: את לא מבינה כמה צחקתי שם מול המחשב כשראיתי אותך נקרעת מזעם. ידעתי שנעצתי אותך, ההרגשה היתה כל כך טובה. היה שלב שהיה צריך כבר ממש מעט בשביל להוציא את כל הכעס הזה.

זו היתה השיחה השניה שלנו במסנג'ר. הראשונה עברה רכה כזו, בלי סכינים. סימנתי לעצמי ש"הילד הרע של הכלוב" זה שעושה את הגלים, זה שאומר כל הזמן שהוא יודע איך, הוא דווקא אדם נחמד באחד על אחת (כן, אף אחד לא אוהב שאומרים עליו שהוא נחמד, אני יודעת..). לא הבנתי איך כל הפוסטמות שם יוצאות מדעתן בגללו, כשהן לא קולטות את המניפולציות שלו (שעלי כמובן לא היו עובדות).

תראו, זה לא שהייתי אז איזו אחת כזו שמשפריצה רגשות, כמו שאלה שמחוברות לעצמן ואוהבות את הגוף שלהן משפריצות ברטולין, או איך שלא קוראים לזה.
לא.
הייתי אז "בכוח המוח". ההיא שלא יוצאת מהכלים שלה אף פעם, שהמילים שלה מדויקות כאלה ומנתחות, כאילו מהצד. זו שאנשים נמנעו מלהתווכח איתה, כי זה לא היה כיף גם באתר של מזוכיסטים, ואחרים שמחו שהיא מצטרפת לדעתם כי זה הולך להיות שובר שוויון. באמת, היה קשה להוציא אותה מהבלאנס, השליטה בעצמה היתה בעלת חשיבות עליונה כל כך. היום מדי פעם, אני מתפלאה שהיא היתה מצליחה לגמור פה ושם עם כל עניין השליטה והמדויקות הזו שהיו חשובים לה כל כך..:)
אבל כל כך אהבתי אותה, את "בכוח המוח", היא היתה חלק מהותי ממני ממש כמו ש"אחת כזו" היא חלק קצת אחר...

ואז הגיעה השיחה ההיא, השניה. נדמה לי שהיא התחילה בסדר, אבל זה מהר מאוד קיבל סוויץ'. זו תהיה הפעם הראשונה ולא האחרונה שנדון באיזה רעיון כללי ונגיע לאיזורים נפיצים.

הרגשתי איך הוא מושך אותי לפינות ונהנה מזה, ואיך אני מאבדת את הסבלנות שלי שם. היה רגע שהתחושה הפיזית היתה שבא לי לדפוק לו כמה סטירות, לזה שחושב שהוא יודע משהו, וכבר הבנתי שאם הוא יודע משהו זה בטח איך לגרום לבנאדם לצאת מדעתו. בכל זאת ניסיתי להסוות את התחושה עד שהגיע משפט מהסוג של: אני אפילו לא קורא מה שאת כותבת שם, את פשוט לא יכולה לענות על שאלה פשוטה שהתשובה לה כן או לא, כי את יודעת שאת טועה.

אני לא באמת זוכרת איך הגבתי, ולמה הוא ישב שם וצחק. אני רק יודעת שזה היה השלב שהבטחתי לעצמי שאת הגבר הזה אני מזיינת. שזה לא נגמר, העניין הזה.

ברגע הזה, הוא יאמר לימים, שתלתי בך את המחלה, את הסוס הטרויאני.

אני זוכרת שביקשתי מיואב לקרוא את הבלוג שלו, ולספר לי היכן החולשות שלו מסתתרות. אני זוכרת שיואב אמר שזה לא מישהו ששווה להתעסק איתו ושהוא לא מבין איזה עניין אני מוצאת בגבר כזה ..

לדעתי אז לא היתה לי תשובה ממש טובה. לא ממש הבנתי מה מושך אותי לשם.
היום אני מבינה.
לא יכולתי באמת לוותר על אחד שיודע איך לזיין אותי, עוד כשהוא רק מילים על הצג ..:)))