דברים שסיפרו לי החיות

אתמול הייתה לי את השיחה הכי קשה בחיים שלי, פשוט יצאנו החוצה ואמרתי לו את הכל. בלי לברוח, בלי להפסיק, בלי להתחרט, בלי להתנצל. אמרתי כל מה שאני חושבת ומרגישה, את הפחד, את האובדן ואת הכאב. וגם את האהבה, שסוף סוף הצלחתי להרגיש כלפיו, אחרי כל כך הרבה שנים.
הרגשתי רע אחר כך כי הבנתי שהוא ישאר עצמו, שאני לא אוכל לשנות אותו, שאני לא אציל אותו. הרגשתי רע מאוד. היום דיברתי עם הירח. הוא הזכיר לי משהו שפעם אמרו לי, הזכיר לי שהאושר שלי לא התלוי באף אדם אחר. הזכיר לי שאני לא צריכה להציל אותו. וזה עשה לי טוב. עכשיו אני עצובה, אבל זה עצב טוב, זה עצב שהוא חלק ממני ולא עצב שמנתק אותי מעצמי. זה עצב שבא עם שלווה בתוכו. עצב שהייתי צריכה להרגיש לפני שתיימעשרה שנה. כמה טוב שאני יכולה להרגיש אותו סוף סוף. גם בו נמצא האושר.