דברים שסיפרו לי החיות

לפעמים מפתיע אותי עד כמה אפשר להתשנות תוך כל כך מעט זמן, וכל זה בלי להשתנות באמת, בלי להפוך לאדם אחר, בלי שהאופי שלי יהיה שונה. זה מדהים.
אמא נכנסת לחדר, מספרת לי דברים, דברים שלפני שלוש שנים היא לא הייתה מספרת לי, מפחדת שאני אפגע בעצמי אם אדע, אז הייתי מגלה את הדברים האלה לבד, ופוגעת בעצמי אחר כך.
לפני שנה וחצי היא לא הייתה מספרת לי את זה כי לא ידעה להתמודד עם התגובה שלי, כבר לא פגעתי בעצמי, אבל הדברים האלה היו הרבה יותר מדי גדולים בשביל שאוכל להכיל אותם ולהגיב בצורה הגיונית.

עכשיו היא נכנסת, מדליקה סיגריה ומספרת לי את הדברים, אלה דברים לא נעימים, שמזכירים לי דברים לא נעימים עוד יותר.
דברים ממש לא נעימים, דברים שפעם לא יכולתי להכיל בתוכי.
אני מדליקה סיגריה, בכל זאת, אלה לא דברים קלים.
אני מחבה אותה, נושמת, מגיבה, אומרת לה שזה לא נורא, ששום דבר בעצם לא השתנה, ושהמצב הוא בדיוק כמו שהוא היה, ושאנחנו יכולות להתמודד איתו, למרות שזה קשה, וזה קשה.
אומרת לה, שיש דברים שאי אפשר להתמודד איתם בלי עזרה, שהם גדולים מדי אפילו בשבילה, והיא מסכימה, אומרת שתחשוב על זה. ואני יושבת בחדר שלי, והאושר לא הולך לשום מקום, כי הוא לא יכול, כי אף אחד, אפילו האדם ההוא, לא יכול לקחת לי את האושר. וזה אושר אמיתי, כי אני עצובה. עצובה ומאושרת. עצובה באמת, בלי להתנגד לעצב, אני מחבקת את העצב, מכבדת אותו, מרשה לו להיות, ואני שלווה. אין לי חשק לבכות בהיסטריה, אין לי צורך לפגוע בגוף כדי לברוח מהכאב הפיזי, אני שלווה ומאושרת, ועצובה. העצב מרגיש שהוא היה כאן מספיק, שכיבדו אותו, והוא הולך, ואני נשארת עם השלווה. גאווה עצמית, תפיכה על השכם. כל הכבוד סכיזו, כל הכבוד. לפני שנתיים לא היית מצליחה להבין איך אפשר להישאר מאושרת אם החדשות האלה. אבל את יכולה, כי אף אחד, אף אחד בכל היקום כולו לא יכול להיכנס לי לנפש ולקחת לי את האושר משם.
והעולם הזה, הוא כל כך יפה, עם כל הריבוי שממלא אותו, עם כל היופי והכיעור והכאב והשמחה. הכל כל כך יפה, אני כל כך אוהבת אותו.

אני מדברת עם חבר טוב, שיחה טובה, מלאה בחוש הומור הזוי וציני שרק שניינו מבינים כהלכה, אני אותה אחת שהייתה לפני שנתיים. רק מאושרת ושלווה יותר.
תודה לחיות שלי שהסבירו לי דברים שלא יכולתי להבין אחרת.
תודה לנשימה שמלווה אותי ברגעים קשים וקלים.
תודה לאנרגיה המרפאת, המדהימה, שיודעת לרפא בעדינות פצעים קשים ומלווה אותי כבר הרבה שנים.
תודה לי.