במצבים קיצוניים מאוד מגלים דברים אמיתיים מאוד.
לפני יומיים דודי נפטר.
אתמול הייתה הלוויה.
אדם שבקושי מכיר אותי, ששוחח איתי פעמים מעטות, שלא ידע דבר על היחסבם שלי עם הדוד, מה ההיסטוריה שלי איתו, ומה גודל הכאב שאני מרגישה, אדם שהוא ידיד שלי, שאני כמעט ולא נפגשת איתו, הציע לי לבוא איתי להלוויה. הצעה כל כך טהורה. הוא היה שם, במסנג'ר מנסה לעזור לי בדרכים שהוא מכיר, שלא היו מתיאמות לי, אבל הלב הגדול שלו, כן התאים לי.
תודה קייל.
לעומת זאת מישהי שמכירה אותי שנים. אבל המון שנים.
פוגשת אותי ואחר כך מתלוננת שדיברתי רק על דברים מדכאים. יומיים אחרי שהוא מת אני אמורה להוות לה תוכנית בידור.
ואחרי שאמרתי לה שלא תגיד לי איך לדבר ועל מה, היא אמרה שאני צועקת עליה ונעלבה.
וזאת הייתה חברה שלי, מישהי שידעה את כל הסיפור, מישהי שיכלה לשער את גודל הכאב. מישהי שמכירה אותי.
מצבים קיצוניים מראים כל כך הרב דברים.
לפני 19 שנים. 17 ביוני 2005 בשעה 22:41
