אני אוהבת לרוץ
יש בזה משהו משחרר ויחד עם זאת כובל
לא מסוגלת שלא לרוץ
הגוף פשוט דוחף לזה,
הליכה לא מספקת את הייצר הפנימי.
קצת מזוכיסטי מצידי לאהוב את זה כלכך
למרות שאני לא מעידה על עצמי שאני כזו
אני בהחלט נהינת ממה שהריצה מספקת לי
השקט המחשבתי הזה שקורה לי בסשן.
כשסוף סוף כל הקולות שבראש משתתקים
ואין ריבים ואין מחשבות על כל דבר מכל כיוון וכל דרך
קורה לי גם בריצה
רק המוזיקה באוזניים
הנשימות באף ובפה
ולהתרכז במה שקורה
בכאן ועכשיו
בלנשום...
בלהזיע...
לעשות מה שצריך לעשות
לספוג...
להכיל...
נקודות דרך קטנות
עוד קצת
עכשיו עד העמוד
תנסי עד שם
עוד קצת
לא לוותר...
נכון זה קצת קשה
והפרצוף אדום
והזיעה נוטפת
אבל זה כיף שזה קשה
זה כיף הזיעה
זה כיף להרגיש חיה ונוכחת
גם זו התמסרות
התמסרות לעצמי, לרגע
וכן, גם לדום
שרץ בנבכי נשמתי יחד איתי
בלעדיו ועבורו
לא היתי מצליחה לגייס את הכוחות הפנימיים האלו
הריצה
שיטוטים ברחובות ב5 בבוקר
כמו סשן מנטלי ציבורי
דום וצעצוע
זימה קטנה אחרי מקלחת קרירה
הפרצוף עדין אדום
כמו אחרי סקס טוב
(אבל זה פחות סקסי 🤭)