כל הנוצץ הוא חרא

אתמול הרגשתי רגשות אשמה .
לא הרגשתי ככה המון זמן.
האמת? עד היום שכנעתי את עצמי

שיש לזה הצדקה ספציפית,

אבל כשאני חושבת על זה באמת - זה מרגיש כמו תירוץ.
כי אני רואה שאני עושה הכל חוץ מזה

הפרדוקס הוא שהחיים בבית ממש טובים.

בעלי לא סתם "עוזר" -

הוא חלק אמיתי מהבית שלנו.

יש לנו זוגיות מדהימה, הסקס מעולה, והוא אפילו התחיל להיפתח לדברים חדשים שפעם לא היה מוכן אפילו לשמוע עליהם (וזה בעצם מה שדחף אותי להתחיל עם כל הסיפור הזה).
אבל תמיד יש לי את הספק הזה -

אולי הכל טוב בבית רק כי יש לי את ה"משהו אחר" בחוץ?
אולי זה מה ששומר על האש בינינו?

אתמול הרגשתי נקיפות מצפון, אחרי הרבה זמן
ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה