מרגישה שלא נכנסתי לפה שנים
אבל זה רק כמה חודשים
אבל כמה דברים השתנו.
בכלל
בכלליות
הכמה שנים האחרונות היו לי מאוד תהפוכתיות.
מרגישה שרק עכשיו אני באמת מצליחה ללמוד את עצמי. וכמה אני עוד לומדת
והיד עוד נטויה.
כמו שעד לא מזמן היתי רצה על אוטומט
הולכת לפי מה שהרגיש טוב
אבל לא באמת עשה טוב
והיום אני מרגישה כלכך שונה
פתאום הנשלטת שבי מרוסנת.
לומדת. בשקט.
לא לפתוח את עצמה כלכך מהר.
לא להתמסר בכזו קלות
ובכלל
עייפתי מיחסי הכוחות המובנים האלו.
שלא נתנו דרור למחשבה שלי.
שלא הצלחתי בתוכם באמת להיות חופשיה
היתי כלואה בתוך קונספציה לגבי עצמי
לגבי איך דברים להיות
איך אני צריכה להיות
איך ויתרתי לעצמי ועל עצמי כל השנים האלו
אפשרתי לכולם לקחת חלקים מהנשמה שלי בלי לתת חזרה באמת.
גם אם לא היתי שם ב100%
וגם במקומות שכן רציתי להיות.
היתי חלשה מידי. נשלטת מידי. פחדנית מידי כדי להגיד את דעתי ורצונותי
וגם גם גם שם. כשכן היה לי איכשהו מקום להישמע
היתה 0 התיחסות אמיתית לרצונות שלי.
אז כחלק ממסע הגילוי הזה שלי עלי
אני הרבה יותר סוויצית
אני הרבה יותר אומרת לא
והכי חשוב
הבדסמ מגיע אחרי
אחרי שיש לי יציבות
אחרי שיש לי היכרות
אחרי שאני יודעת שיחסי הכוחות שווים
הרי גם ככה עם אף שולט פה זה לא באמת הצליח
אז שיהיה עם ונילי.
שלא מגיע ממקום שולט.
שהיחסים לא שיוונים מראש
וההתניות הטבועות בנו...
לא יודעת מה אני מנסה להגיד פה
סתם הקאתי קצת
חוזרת למחילה שלי.
לונילי שלי
אולי אחכים עוד קצת.