יומן מסע

תשכבי שם כמו תרנגולת מפוטמת שאף אחד לא רוצה אותה בחיים.
ימרטו את נוצותייך, יעירו על פיטומך הדשן, ללא קשר לעובדה שהייתה זו בחירתם מלכתחילה.
ייתנו לך לכרכר ולקרקר סביבם, כי הם בעלי הכרבולת, ואת תישכבי על הגב, ברכייך אל חזך, ככל שבטנך מרשה זאת, צעיף משי ענוג קושר את קרסולייך, והכוס פתוח כמובן.
פתוח למילוי בכל טוב, לפני שיצלו אותך, ימשחו אותך ברוטבי גוף, מיצי תאווה, נוזלי-טרום ונוזלי-פוסט ונוזלי-תוך-כדי.
שקדים, צימוקים, צנוברים, שום, בצל, עשבי תיבול וכל טוב. הכל ייכנס לכוס שלך. לתחת של התרנגולת הקדושה הזאת לא מכניסים דבר. הכל מיועד למילוי החלל הגדול והנזקק ביותר. חלל שדורש מילוי ותחיבה. עם היד, עם מלקחיים, עם הפה, עם הזין, כל מה שאפשר להעמיס בו ולשאת פנימה - עד הסוף.
אחר כך הכוס שלך ירגיש מלא ושבע. פעם ראשונה שהכוס שלך אוכל כמו הפה ומערכת העיכול הנתעבת ההיא.
איזה דבר נהדר זה לעכל מהנרתיק. ללעוס ולבלוס את הזין בשרירים פנימיים מוטרפים משמחת המלאות. לנוע ולעסות את הגליל הנחוש הזה בתנועתו פנימה והחוצה.
"מי פותחת נרתיק גדול?! הנה, עוד כף! מי פותחת כוס גדול ומשתוקק לאבא?"
אני כבר לא רוצה לחם, לא גבינה ולא יין.
(מתבקש פה החרוז "זין", אתה מגחך?)