בעיקר מה שכולנו מבקשים לנפשינו
מישהו להיות אתו, לחבק אותו ולאהוב אותו.
מישהו שיקשיב לך אחרי יום ארוך של עבודה.
מישהו לצאת ולהשתכר אתו סתם באיזה פאב ברחוב,
מישהו לנסוע אתו לפריז או לרומא ולאכול פיצה/קרואסון במאפייה השכונתית.
מישהו שיבין אותך, כמו שאתה, שיקבל אותך כמו שאתה, שיכיל אותך, והכי חשוב יהיה הכי הכי קרוב אליך, ברגעים הכי קשים וגם הכי מדהימים"
אני מסתכל סביבי ורואה דברים מוכרים. בתקופה האחרונה אני נתקל ביותר ויותר שיחות עם אנשים שאינם מוצאים את מקומם. מרגישים שאינם פשוט אינם בחיים האלה, שאינם מרוצים.
באותה שיחה תמיד עולים שני נושאים: עבודה ואהבה. אני מתקשה לראות כיצד שני נושאים, האחד רציונלי והשני אמוציונלי נקשרים אחד בשני באותה שיחה של "למצוא את עצמך".
אני רואה את אחוז הגרושים בזמן האחרון שהולך ועולה, וכמות אנשים שמתחתנים בגיל צעיר שגם הוא הולך ועולה. אנשים צעירים ממני בהרבה ממהרים להתחתן, וממהרים לבסס את עצמם על מנת ליצור להם מסגרת.
עבודה – רובנו גדלנו על שילוב של שני דורות שונים במהותם האחד מהשני. האחד המאמין בהתמדה. לקום כל יום לעבודה, בשעה מוקדמת, לעבוד בחריצות ובעקביות, להוציא משכורת טובה בכדי לבסס משפחה, בכדי להביא אוכל הביתה, ומידי פעם אולי להתפנק בחופשה מאורגנת לחו"ל, כמובן אם יוכלו להרשות לעצמם.
הדור השני מאמין בהתעשרות מהירה, בכסף מהיר, ובחוסר עקביות והתמדה. למה ללמוד אם אפשר להתעשר מהר ולחיות טוב ? למה לי להשקיע כל כך הרבה שנים בלימודים ובהכשרה ? בשביל תוספת עלובה במשכורת, ומחייה בינונית בתנאים בינונים ? תשקיע שנה, שנתיים גג במקום אחד, תעשה אקזיט ותהיה עשיר לכל החיים.
מספיק שנסתכל על שתי הגישות האלו מבלי לרדת לעומק העניין, כבר נבין מדוע הדור שלנו כל כך מבולבל. איך אפשר לדעת באיזו דרך ללכת ? כל אחת מהדרכים מלווה בקשיים וסיבוכים רבים ודרושה התמדה על גבול הבלתי אפשרית בשילוב של אמונה עיוורת על מנת להצליח בדרך. נוסיף לכך שכל דרך מסנוורת את השניה באפקט "הדשא של השכן" וגורמת לך לפקפק כל יום שעובר בדרך שבא בחרת. כמובן לא נשכח את העובדה שכמעט ובלתי אפשרי לשלב בין שני הדרכים, מכיוון שהם סותרות אחת את השנייה, מה שיוביל בעצם לבלבול אינסופי. אין פלא שאנשים קופצים להם מעבודה לעבודה, מסוג לימודים אחד לשני.
אהבה – אני חוזר למילות הפתיחה שכתבתי שכל כך באות מהלב. משהו עמוק בפנים אומר לנו לחפש את האחת או האחד בשבילנו באופן כמעט בלתי פוסק. אותו חיפוש אחר האחד הפך עם השנים למסע קשה ביותר. נראה כי הטכנולוגיה הביאה איתה את השינוי ואת התקווה למשאלותינו, אך לאט אנו מבינים כי זהו תעתוע בלבד.
ישבתי באחד הערבים בשיחה עם חברה על כוס יין אדום עמוקטעים, ושיתפתי אותה בשיחה עם נערה אחרת שסיפרה שאלפי בחורים חתיכים מנסים להתחיל איתה ולשלוח לה מאות הודעות כל יום. אותה אחת שישבה בביתי ושמעה את הסיפור אמרה את המשפט הבא : "כשהמחיר נמוך – ההיצע גבוה".
אם ניקח את המשפט נעדן ונתקן אותו מעט, נראה שאומנם הטכנולוגיה ההקדמה ואיתה מס' יתרונות בולטים במיוחד. למה לי ללכת לבר ולדבר עם בחורה אחת כשאני יכול לשבת בבית בפיג'מה ולדבר עם עשר במקביל ? ככה אני בעצם חוסך זמן יקר, גם לי ולשאר בנות הזוג העתידיות שלי. למה לבזבז שבועות על דייטים והיכרויות שאני יכול בעצם לתקשר ולצמצם את פערי הזמן מימים לדקות? נראה כמו יתרון אחד ענק ללא חסרון. קיצור הדרך המושלם לאהבה.
אך נסתרים הם הדברים אותם אנחנו מאבדים. אותם דברים אשר גורמים לנו פתאום לקום בגיל שלושים ולהחליט שבא לנו לשנות עבודה, לעבור לחו"ל, לחזור לארץ ושוב לטוס, ללמוד משהו חדש כדי שוב להבין שזה לא בשבילנו, ולרדוף אחרי מטרות חסרות תועלת שברגע שנשיג אותם, הערך שלהם יהיה הרבה פחות מהמסע והזמן שהשקענו בו. הדבר החשוב ביותר שאיבדנו באותו תהליך הוא היכולת לרדת לעומק. העומק הינו המימד החשוב ביותר והאלמנטרי ביותר בחיינו, ונתנו לו לברוח לנו בין הידיים.
"לבחורות יפות הרבה יותר קשה" טענה בחורה מאוד נאה שיצאתי איתה "עשרות בחורים מתחילים איתי כל יום, נותנים לי מס' טלפון ומציעים הצעות חברות. מה שמעלה את האגו כמובן אבל גם נותן אשליה של איכות גבוהה, שבפועל מתוך אותו היצע ענק, רק אחוז אחד באמת מתאים ואיכותי. בנוסף כל ההיצע הזה מבהיל את אותם אנשים שבאמת כדאי להשקיע בהם ואני מוצאת את עצמי בסופו של יום לבד"
איבוד אלמנט העומק שעליו דיברתי מורגש אצלנו בחברה כמעט כל יום. כשאנחנו מתעוררים מוקדם לעבודה, רצים קדימה כדי להספיק דברים, כדי לדחוף עוד פגישות ליומן, לקבוע עוד דייט, להריץ דברים קדימה ומהר. אין זה סוד שהעולם הולך ונהיה שטחי יותר ויותר. אין לי ספק שכל אחד ואחד מאיתנו יודע את זה הרבה לפניי. הדבר המטריד יותר היא השאננות שכולם יודעים זאת, אך לא עושים דבר בנושא. העומק הוא האלמנט שיביא איתו את הביסוס. את הרגשת השייכות. את היכולת לרדת למטה ולפרק את כל המורכבות לאלמנטים בסיסיים. העומק באהבה הוא היכולת להתחבר לנפש של האדם לאחר שזכית באמון שלו לאחר חודשים או שנים של היכרויות. אהבה וחיבור נפשי הם דברים שנוצרים עם הזמן, שחיה במעמקי האוקיינוס של הנפש ולא לפני.
שלא תבינו לא נכון, אינני שופט אף אחד. אני חלק מאותה מערכת חינוך שכולנו גדלנו עליה לטוב או לרע. רק ליבי תקווה שנוכל להעמיק יותר ויותר מעבר לתעתוע החומריות שכולנו כל כך אוהבים. ושכולנו נמצא אהבה ומקום שאליו אנחנו שייכים.
תודה שהקשבתם.
