מיניות חדשה

חוכמה

כל אחד חושב שהוא הכי חכם

יש כאלה שחושבים שהם חכמים אבל יש חכם אחד (רק אחד) יותר מהם

יש כאלה שיודעים שהם חכמים

יש כאלה "החכמים" שאומרים איזה טיפש הוא ובכך עשו עצמם חכמים

יש כאלה שיודעים, "כן אני יודע/ת אתה לא", ואז נראה להם שהם חכמים

יש כאלה שלעולם לא יאמרו שהם לא יודעים או לא חכמים

יש כאלה שרודפים אחר החוכמה (כמוני) ואף פעם לא חכמים

שיער– היבט התקשורת חלק ב

איזורי המין –  הם ערוצי התקשורת המינית עם בן הזוג.

שיער הערווה – בגבר ואישה

לשיער הערווה יש תפקיד חשוב בתקשורת המינית, מין הינו שפה, גם בצורתו הפשוטה ביותר הוא מהווה  שפה בינלאומית, תקשורת מינית טובה בין בני זוג, יכולה לשדרג את מערכת היחסים, ותיקשורת מינית גרועה תסיים מערכות יחסים, נכתב ספר בדבר "אינטלגנציה מינית", העוסק בשיח המיני בין בני בזוג.

במין טוב התקשרת מעולה יש סערת חושים ורגשות המשתתפית בשיח, בהעדרם המין הוא טכני בלבד.

כאשר מגלחים את איזור שער הערווה הרי מבקשים להימנע מתקשורת מינית, שאינה מחייבת יותר מאשר לילה אחד או שניים לשיח המיני.

הגילוח מביע צורך בחוסר מחוייבות תקשורתית בענין המיני, ולכן כגל אופנה מתרחבת תופעת הסטוצים ההופכים להיות נפוצים יותר ויותר. במקום שבו אין תקשורת יש נוכחות חלקית כמעט פיזית בלבד וודאי שאין התמסרות היקשרות או  מחוייבות.

אליבא גילוח הראש בהחלט ניתן ליחס את כל התופעות שנכתבו בענין זה לגילוח שיער הערווה.

נשים אשר אופי ההיקשרות שלהן רגשי, מושפעות מגילוח גילוח השיער האופנתי כאיזה  שהוא תמריץ לגילוח הרגשות ומכאן לעשית מין ללא גבול וללא רגש .

בחור אחד סיפר באדישות גמורה על בחורה שניפרד ממנה לאחר שתי פגישות מאחר "והלוק שלה לא היה עדכני". כששאלתי אותו למה הכוונה, כמעט נפלתי מהכיסא כשאמר: "אתה יודע שיער ערוותה היה מפוזר". אם זה לא היה אמיתי הייתי חושב שמישהו מתבדח איתי.

ידידה קרובה אמרה לי בשיחה גלויה על הענין "כאשר אני כועסת או עצבנית מאד אני קובעת פגישה עם המורטת ומורטת לי את כל שיער ערוותי, זה מרגיע אותי".

בנוסף אמר לי חבר קרוב בתמיהה גלויה: "אני לא מבין אותה היה לנו נהדר השיחה קלחה, הלכנו לבית שלה קיימנו מין סוער עד ארבע לפנות בוקר ולפני שהלכה לישון ביקשה ממני ללכת, מאחר וזה יותר מידי אינטמי עבורה להתעורר בבוקר עם בחור שרק הכירה?!".

השיער- בגוף האדם משמש לנו כאנטנות, כאמצעי תקשורת בהעדרו אנו מבקשים להימנע מתקשרת ומהתקשרות, גם במפגש בו נחשף הגוף לא ניתן שייגעו לנו בנפש , האיניטמיות כנראה מפחידה, והדרך היחידה להמנע מקירבה אינטמית זה להוריד את האנטנות

שיער– היבט התקשורת חלק א

אופנה תמיד שלטה במחוזותינו, לאופנה כוח אדיר  לשנות  התנהגות אבולוציונית.

דיברו רבות על הורדת שיער הערווה, אצל נשים בעיקר ואצל חלק מהגברים.

בויקפדיה מצוטטים דברי חכמים המדברים על גילוח שיער הערווה, בדבר הערך החשוב של היופי הנשי, יש בי ספק רב בקשר לפירושים האלה,

אך זה לא המקום לעסוק בדברי חכמים כרגע.

מבקש להביא צד אחר של כל נושא השיער, ואיך הורדת שיער קשורה להתרבות מעשי המין החפוז "הסטוצים", שהופכים אט אט לאופנה רווחת בקרב כל הגילאים.

(סייג אחד קרחת היא סוג של אופנת "שיער" ולא כל הקרחים מבקשים להמנע מהיקשרות).

לאדם ולאישה שני מוקדים עיקריים של גידול שיער בגוף, בראש ובאיזור המין,

אלו הם שתי נקודות מרכזיות ההופכות בימים אלו לשיחת העיר.

אלו הם נקודות ההיקשרות והתקשורת העיקריות בין בני האדם.

הראש – הוא מהווה את המגע הראשון של תקשורת עם בני אדם.

הראש למעשה מביא את התקשורת היום יומית לכדי פעולה, ויוצר את שלל צבעי ההבעה הקימים.

ציורי קריקטורות - כאשר התבוננתי בציורי קריקטורות של אדם מהחלל, הצייר הקפיד לצייר אנטנה מעל ראשו העגול של יצור החלל, בתחילה לא הבנתי מדוע יש אנטנה אך ...

שמשון הגיבור -  בתנ"ך מספרים על מחלפות שיערו שגרם לו להיות חזק שבאדם,

ברגע שגזרו את מחלפות ראשו הוא נהיה כאחד האדם וכוחו נלקח ממנו.

בקבלה טוענים ששמשון הגיבור למעשה היה מתקשר בעל עוצמה.

התנועות הניאו נאצים -  מגלחים את ראשם – כך הם מבדילים עצמם משאר בני האדם, "רק אנו החשובים השאר יכולים למות".

הנזירים מגלחים את ראשם – ונכנסים לבידוד במנזרים לכל חייהם   מטרתם העיקרית הינה העדר תקשורת ישנם נזירים הגוזרים על עצמם שתיקה שנים רבות.

אנשי דת - לעומת זאת מגדלים זקנים. על מנת לתקשר טוב יותר עם בני האדם והבורא.

אישה אגב אינה זקוקה לזקן מאחר והאימהות שבעורקיה מהוים את יכולת ההתקשרות הטובה והמתקדמת ביותר.

לאחרונה ראיתי סרט על מלחמת העולם השניה שנקרא "ספר שחור", בסיום המלחמה תפסו נשים שנחשדו בקיום יחסים עם הגרמנים, ובתהלוכה על כרכרה גזרו לעיני כל את שערותיהן, בהצהרה לומר:"עם אלו אנו לא מעונינים להיות בקשר".

את הגברים הרגו או כלאו.

זיפות וכיסוי בנוצות - על פי ויקפדיה הייתה צורת ענישה של השפלה במטרה להרחיק את האדם מהקהילה, הנוצות כגנאי לשיער, הנה אתה עוטה עליך לא שיער אלא נוצות של חיה, התיקשורת איתך תהיה כמו אל חיה ולא כאל אדם.

השיער אם כן ברמה הסימבולית משמש כמו אנטנה, שתפקידה בעיקר תקשורת נרחבת עם הסביבה.

לעומת זאת גילוח הראש מסמל העדר תקשורת, בדידות ורצון להיבדל.

בעיקר מה שכולנו מבקשים לנפשינו

מישהו להיות אתו, לחבק אותו ולאהוב אותו.

מישהו שיקשיב לך אחרי יום ארוך של עבודה.

מישהו לצאת ולהשתכר אתו סתם באיזה פאב ברחוב,

מישהו לנסוע אתו לפריז או לרומא ולאכול פיצה/קרואסון במאפייה השכונתית.

מישהו שיבין אותך, כמו שאתה, שיקבל אותך כמו שאתה, שיכיל אותך, והכי חשוב יהיה הכי הכי קרוב אליך, ברגעים הכי קשים וגם הכי מדהימים"

אני מסתכל סביבי ורואה דברים מוכרים. בתקופה האחרונה אני נתקל ביותר ויותר שיחות עם אנשים שאינם מוצאים את מקומם. מרגישים שאינם פשוט אינם בחיים האלה, שאינם מרוצים.

באותה שיחה תמיד עולים שני נושאים: עבודה ואהבה. אני מתקשה לראות כיצד שני נושאים, האחד רציונלי והשני אמוציונלי נקשרים אחד בשני באותה שיחה של "למצוא את עצמך".

אני רואה את אחוז הגרושים בזמן האחרון שהולך ועולה, וכמות אנשים שמתחתנים בגיל צעיר שגם הוא הולך ועולה. אנשים צעירים ממני בהרבה ממהרים להתחתן, וממהרים לבסס את עצמם על מנת ליצור להם מסגרת.

עבודה – רובנו גדלנו על שילוב של שני דורות שונים במהותם האחד מהשני. האחד המאמין בהתמדה. לקום כל יום לעבודה, בשעה מוקדמת, לעבוד בחריצות ובעקביות, להוציא משכורת טובה בכדי לבסס משפחה, בכדי להביא אוכל הביתה, ומידי פעם אולי להתפנק בחופשה מאורגנת לחו"ל, כמובן אם יוכלו להרשות לעצמם.

הדור השני מאמין בהתעשרות מהירה, בכסף מהיר, ובחוסר עקביות והתמדה. למה ללמוד אם אפשר להתעשר מהר ולחיות טוב ? למה לי להשקיע כל כך הרבה שנים בלימודים ובהכשרה ? בשביל תוספת עלובה במשכורת, ומחייה בינונית בתנאים בינונים ? תשקיע שנה, שנתיים גג במקום אחד, תעשה אקזיט ותהיה עשיר לכל החיים.

מספיק שנסתכל על שתי הגישות האלו מבלי לרדת לעומק העניין, כבר נבין מדוע הדור שלנו כל כך מבולבל. איך אפשר לדעת באיזו דרך ללכת ? כל אחת מהדרכים מלווה בקשיים וסיבוכים רבים ודרושה התמדה על גבול הבלתי אפשרית בשילוב של אמונה עיוורת על מנת להצליח בדרך. נוסיף לכך שכל דרך מסנוורת את השניה באפקט "הדשא של השכן" וגורמת לך לפקפק כל יום שעובר בדרך שבא בחרת. כמובן לא נשכח את העובדה שכמעט ובלתי אפשרי לשלב בין שני הדרכים, מכיוון שהם סותרות אחת את השנייה, מה שיוביל בעצם לבלבול אינסופי. אין פלא שאנשים קופצים להם מעבודה לעבודה, מסוג לימודים אחד לשני.

אהבה – אני חוזר למילות הפתיחה שכתבתי שכל כך באות מהלב. משהו עמוק בפנים אומר לנו לחפש את האחת או האחד בשבילנו באופן כמעט בלתי פוסק. אותו חיפוש אחר האחד הפך עם השנים למסע קשה ביותר. נראה כי הטכנולוגיה הביאה איתה את השינוי ואת התקווה למשאלותינו, אך לאט אנו מבינים כי זהו תעתוע בלבד.

ישבתי באחד הערבים בשיחה עם חברה על כוס יין אדום עמוקטעים, ושיתפתי אותה בשיחה עם נערה אחרת שסיפרה שאלפי בחורים חתיכים מנסים להתחיל איתה ולשלוח לה מאות הודעות כל יום. אותה אחת שישבה בביתי ושמעה את הסיפור אמרה את המשפט הבא : "כשהמחיר נמוך – ההיצע גבוה".

אם ניקח את המשפט נעדן ונתקן אותו מעט, נראה שאומנם הטכנולוגיה ההקדמה ואיתה מס' יתרונות בולטים במיוחד. למה לי ללכת לבר ולדבר עם בחורה אחת כשאני יכול לשבת בבית בפיג'מה ולדבר עם עשר במקביל ? ככה אני בעצם חוסך זמן יקר, גם לי ולשאר בנות הזוג העתידיות שלי. למה לבזבז שבועות על דייטים והיכרויות שאני יכול בעצם לתקשר ולצמצם את פערי הזמן מימים לדקות? נראה כמו יתרון אחד ענק ללא חסרון. קיצור הדרך המושלם לאהבה.

אך נסתרים הם הדברים אותם אנחנו מאבדים. אותם דברים אשר גורמים לנו פתאום לקום בגיל שלושים ולהחליט שבא לנו לשנות עבודה, לעבור לחו"ל, לחזור לארץ ושוב לטוס, ללמוד משהו חדש כדי שוב להבין שזה לא בשבילנו, ולרדוף אחרי מטרות חסרות תועלת שברגע שנשיג אותם, הערך שלהם יהיה הרבה פחות מהמסע והזמן שהשקענו בו. הדבר החשוב ביותר שאיבדנו באותו תהליך הוא היכולת לרדת לעומק. העומק הינו המימד החשוב ביותר והאלמנטרי ביותר בחיינו, ונתנו לו לברוח לנו בין הידיים.

 "לבחורות יפות הרבה יותר קשה" טענה בחורה מאוד נאה שיצאתי איתה "עשרות בחורים מתחילים איתי כל יום, נותנים לי מס' טלפון ומציעים הצעות חברות. מה שמעלה את האגו כמובן אבל גם נותן אשליה של איכות גבוהה, שבפועל מתוך אותו היצע ענק, רק אחוז אחד באמת מתאים ואיכותי. בנוסף כל ההיצע הזה מבהיל את אותם אנשים שבאמת כדאי להשקיע בהם ואני מוצאת את עצמי בסופו של יום לבד"

איבוד אלמנט העומק שעליו דיברתי מורגש אצלנו בחברה כמעט כל יום. כשאנחנו מתעוררים מוקדם לעבודה, רצים קדימה כדי להספיק דברים, כדי לדחוף עוד פגישות ליומן, לקבוע עוד דייט, להריץ דברים קדימה ומהר. אין זה סוד שהעולם הולך ונהיה שטחי יותר ויותר. אין לי ספק שכל אחד ואחד מאיתנו יודע את זה הרבה לפניי. הדבר המטריד יותר היא השאננות שכולם יודעים זאת, אך לא עושים דבר בנושא. העומק הוא האלמנט שיביא איתו את הביסוס. את הרגשת השייכות. את היכולת לרדת למטה ולפרק את כל המורכבות לאלמנטים בסיסיים. העומק באהבה הוא היכולת להתחבר לנפש של האדם לאחר שזכית באמון שלו לאחר חודשים או שנים של היכרויות. אהבה וחיבור נפשי הם דברים שנוצרים עם הזמן, שחיה במעמקי האוקיינוס של הנפש ולא לפני.

שלא תבינו לא נכון, אינני שופט אף אחד. אני חלק מאותה מערכת חינוך שכולנו גדלנו עליה לטוב או לרע. רק ליבי תקווה שנוכל להעמיק יותר ויותר מעבר לתעתוע החומריות שכולנו כל כך אוהבים. ושכולנו נמצא אהבה ומקום שאליו אנחנו שייכים.

תודה שהקשבתם.

אהבה עבודה

אהבה עבודה

פרויד הגדיר נורמליות על פי שני קרטריונים – היכולת לאהוב והיכולת לעבוד, אדם שחיי האהבה שלו תקינים, והוא פרודוקטיבי, הוא אדם אליבא פרויד שהתנהגותו נורמלית.

עוסק כיום בשני העיקריים, אהבה ועבודה ומין הסתם נושאים אלו יצוצו ויעלו, חושב שיש אי נוחות בולטת לאותם אנשים, שאחד מהנושאים האמורים עדיין לא מומש.

אהבה תמיד תפסה נקודה חשובה וקריטית בבריאות הנפשית של האדם, לאהוב הינה יכולת יוצאת דופן שלא  כל אחד ניחן בה, בנוסף מסכים מאד שרוח קדרים קרה מנשבת מעל "האהבה", יותר ויותר זוגות נישאים עבור שלל סיבות שאין להם קשר לאהבה. יותר ויותר ישנה "הבנה" שהאהבה לא תישאר לנצח, ולא צריך להישאר עם אותו בן זוג כל החיים, ולכן, ריבוי והקלות הבלתי ניסבלת של הגירושין.

וויתור על אהבה עבורי הינו וויתור על היכולת לחיות.

מציאת אהבה הינה "עבודה"קשה ובלתי מתפשרת. ולעיתים זו רק שאלה של עיתוי, ומזל.

נכון שהגישה היום טכנולוגית קלה יותר ובמקום לבשל בתנור מחממים במיקרו מהר יותר, ואוכלים מול סרט בטלויזיה, כך שגם הבישול, ההכנה, הטעמים, ההנאה נעלמו, וכל אשר נישאר זה עיסוק אובססיבי בבריחה.

וכך נראים חיים שהעיסוק בהם הוא לחפש, לעשות, להתחרות, באופן נחרץ ומהיר -  בחורה שלא מסכימה להתנשק, מיד עוברים לאחרת, וכן הלאה, אז באמת דחילק איך אפשר למצוא אהבה בצורה הזו?.

הזמן המינימלי להרגיש אם זאת אהבה שתצמיח שורשים, הינו 100 ימים יחד. לפחות. זאת בתנאי שיש רצון משני הצדדים לנסות ולממש את הקשר. ולא לברוח כבר בקושי הראשון!

מכיר אהבות שצמחו מהמקלדת, לצערי הן מעטות והאכזבות רבות מאד.

עבודה, קשורה לגישה האמוציונאלית, אדם המצליח לממש את הפוטנציאל החבוי בו להוציאו החוצה ולתת לו ביטוי הולם ופרודוקטיבי, יאמר בפה מלא שהוא אוהב את עבודתו, מרוצה מהדרך שבחר, ומגן עליה בחרוף נפש כאליו הגן במלחמה על מולדתו.

הכרתי בחור שכל חבריו הלכו ללמוד באוניברסיטה להשיג לעצמם תואר, הערכה, כסף, ואילו משאת נפשו הייתה להיות נהג אוטובוס , והיום מזה עשור הוא נהג אוטובוס מרוצה עד מאד.

 אדם בכיר מאד לאחר שנים רבות בעבודתו משאת נפשו הייתה לפתוח דוכן פאלפל, הוא מימיש את חלומו כמעט התגרש מאישתו, אך תאמין לי הפאלפל שלו ממש טעים.

ואסיים בדברי פילוסוף שעשה מחקר על פילוסופים וגילה שמספר רב מאד של פילוסופים הבין:

"שמשמעות החיים לא חשובה, חשובה יותר ההתלהבות לחיות."

מחמאות (של שבת האחרונה)
משהו במחמאות מפחיד אותי
מחמאות הינם מחנה שבי, בידי האחר, עבורי.

אני שבוי בידי האדם המעניק מחמאות לכל דיכפין
אם אתן לרגשותי להישען על מחמאותיו של אדם הרי אני שם עצמי במחנהו,
ויכול להיות שאני חושש לקבל מחמאות,

כי לבסוף ילקח ממני משהו, שהתענגתי עליו.אם אתן לעצמי להישען על דבריו,
אפשרות נוספת שמשהו בי יודע שאני לא כה שנון כפי שהמחמאה מרעיפה עלי,
ואני בתוך כל המחמאות, כן גם אני לעיתים הייתי חפוז בנתינתם

האומץ לאהוב

דומה שרוב האהבות יסתיימו בעולם הזה בכאב ובפרידה

כך היה מאז ומתמיד.

אבל לדעתי האהבה היא אחד מאותם דברים שראוי

להילחם עליה בחיים,

אם יש לה סיכוי אמיתי אז אסור לוותר וצריך לעשות.

חושב שגברים ונשים שמנסים לאהוב הם אמיצים,

ואני אוהב את האומץ האנושי בכל מקום שבו אני מוצא אותו.

אני יודע שאי אפשר להיות אמיץ בלי להיות גם נאיבי, ואפילו קצת טיפש,

אבל זה לא מפריע לי ממש,

מבחיניתי נראה שאני דומה לרוב האנשים,

נשאר למרות הכל רומנטיקן וחסר תקנה.

זמן רב מחיי אחד ממשאבי הנפש שלי היו הרגשות והיכולת המצויינת שלי לחוש, (את סביבתי, אנשים, חברים) וכמעט כל פעם. הרגשות שלי הלמו את המציאות.

כשהגעתי להודו לפני זמן מה, הזדמן לפגוש אנשים חכמים (אולי המילה חכם לא מדוייקת) אנשים בעלי יכולות. היינו יושבים שעות בשיחות על עולם: הרגשות, האינטלקט, האינטואיציה, ועוד מיני ירקות הקשורים לנפשו של האדם.

דבר אחד היה ברור מאד הם התעקשו שעלי לוותר על רגשותי ״הם רק מטעים אותך״ אמרו לי בלהט.

הייתי כמוכה הלם, זה כמו לבקש מערב הסעודית לוותר על אוצרות הנפט שלהם.

אמרתי בסדר בסדר אך ידעתי שאדלג על המלצותיהם.

בתהליך מאוחר יותר לאחר שהתנגדותי הראשונה פגה,

החלטתי לא להשתמש יותר ברגשות שלי להבין את העולם ול״ראות״ אותו.

בתחילה הייתי מבולבל ולא מדוייק לעצמי, אך לאט לאט עלו מתוכי יכולות אחרים להתבוננות.

התחלתי להבין שהרגשות מבלבלים, לא מדוייקים, ולעיתים מטעים.

ישנם כלים נוספים להבין ול״ראות״ את העולם סביבנו.

כיום מנסה ממש בכל כוחי להבין איך עזבתי את ההשענות על הרגשות, (לא באופן מוחלט)

באמתחתי כך חש אני יש יכולת אחרת.

מהי? מה שמה? לא יודע ממש לא יודע כנראה שלא מספיק חכם להגיע למעמקי הנפש, אך כן משתמש באוצרות אחרים הממוקמים במכמני התודעה העמוקה שלנו.

אז מה רציתי לומר פה, שהטילו ספק ברגשות ובדקו בדקו בדקו האם הם מדוייקים?

ולאט לאט חפשו אוצרות חבויים בנפשכם.

יופי הינו דבר מתעתע, אף פעם לא הבנתי מהו באמת יופי

כאשר אמרתי זאת יפה, זה יפה היו כאלה שחלקו עלי.

המתח הזה בלהבין מה או מי יפה ליווה אותי תמיד.

אך למותר לציין כי אף פעם לא הפריע לי לדעת, לשמוע,

כי זאת שאני איתה לא יפה.

מבחנתי היא הייתה היפה ביותר.

עשו מחקר בחברה הקיבוצים ובדקו האם ישנה השפעה של יופי על קבלה לעבודה בקיבוץ,

הסתבר שאכן הייתה השפעה, אך השפעה זו התפוגגה לאחר כ 3 חודשים

היה והאדם לא היה ראוי לעבודה הוא הועבר ממנה.

עדיין בתחילת נעורי כאשר הייתי נער מרצה, הריצוי היה חלק מחיי,

לעיתים הושפעתי ממנו אך תמיד לשמחתי התעשתתי.

יכול להיות שכבר אז הבנתי כי המוח ולא העין רואה יופי.

היום איני מרצה, היום יודע שיופי הינו דבר מתעתע,

רק אני ואך ורק אני מרגיש מה הוא יופי בעיני,

והוא בכלל לא זהה עם הקונצנזוס.