ישבתי עם חברה מהקהילה בחוף הים, שוחחנו, בירה מעודנת הייתה חלק מהשיחה,
אני לא מבינה אותו איך הוא לא מקנא כשהוא רואה אותי יושבת בבית קפה עם מישהו,
נכון הוא שואל שאלות ואני עונה תשובות והשאלה העיקרית
האם היה משהו ואני עונה כלל וכלל לא והוא אומר אני מאמין לך והחיים ממשיכים ברוגע ושלווה.
אך כאשר אני רואה אותו אני נטרפת וגם אני שואלת אותו והוא עונה לי
אני יודעת שהוא כן וישר איתי אך אני נטרפת מקינאה לא יכולה לצאת מזיכרון העיניים שראו אותו עם מישהי ידידה בקפה,
אני עושה סצנות של קינאה המערבלות את היחסים שלנו,
מה אתה אומר אני מוטרפת?
השבתי כלל וכלל לא אך כמו שיש בנו חלקים מתים בגוף שיער וציפורניים,
וישנם כאלה המגרדים את העור, כוססים ציפורנים תולשים שיער בכוונה להרגיש חי.
כך גם בנפש יש בנו חלקים מתים,
מראה מסוג זה מעלה בנו את החיות,
אנו מבקשים לחיות שוב ושוב ואז הזיכרון צף שוב ושוב,
איזה כיף להרגיש חי תוסס ומטורף.
סוף סוף אני חיהלא מתה!.