כל כך רוצה

אני זוכרת את ההתחלה, שם הייתי מגובשת בדעתי, הייתי שולטת ואף אחד לא יזיז אותי משם.
ואז נכנסת אתה לתמונה.
לא ניסית לשכנע אותי בשום דבר, בשום דרך, פשוט היית שם. אתה.
לימדת אותי שאני כן מסוגלת להפתח ואף לרצות את הצד השני, את הדרך שלך.
עדיין מתחבטת
אבל היום, אני מרגישה אחרת.
לא תמיד טוב, לא תמיד נכון, אבל שלך במלוא מובן המילה.
יש ימים שאני מתעוררת עם חיוך, מלאת גאווה על איך שעמדתי בכל מה שהכנת לי.
וימים אחרים בהם אני לא מבינה למה אני מוכנה ללכת איתך בדרך הכל כך קשה הזאת שלך.
אני יודעת שחלק נכבד מן ההיסוסים שלי נובעים מהאגו הענק שאני סוחבת, אבל גם בו צריך להתחשב.
אני לא חושבת שאתה מבין כמה אני מקריבה למענך בתחום הזה.
איך אני עוברת את סדרות העינויים שלך, בלי להוציא ציוץ, איך אני מרגיעה את האגו שלי עם כל מכה חותכת עור שאתה מנחית עליי, כמה קשה לי ההתמודדות עם הפרצופים המופתעים שמסתכלים על כל הסימונים שאתה משאיר עליי כל פעם מחדש.

כמה קשה לי להודות שאני נהפכת לכנועה.

כמה קשה לי שאתה לא.

כמה אני אוהבת אותך.

בגלל זה פה קל לי יחסית, אתה לא יודע מי אני כאן, גם אם אתה קורא את זה, ואני יודעת שאתה לא, פה קל לי, פנים מול פנים אני נבוכה מידי.