כותב , מצייר - רוצה להעביר מסר. משאיר רמזים , חלונות הצצה לתוך הנשמה. ככה תמיד וממה שקורא בבלוגים אחרים , זאת תכונה שמשותפת גם לאנשים אחרים. אז יש פרדוקס , מין ניגוד עיניינים בין הרצון לקשר, לפחד מהאחר, ובין התפר הזה נישתלים רמזים , רמזים שאולי יום אחד, יהפכו לברורים , יהיו ישירים . היתה פעם אחת , היא קראה בי כמו ספר , היא עברה אצלי בעולם,,,ליומים אולי ידעה לקחת ציור ולמצא את הקשר , הקשר בין כל החלונות , כן אלה שמובילים לתוך הבפנים ואני הרסתי , ברחתי , במקום אחר היתה רכות אין סופית של אישה - וגם יד המקרה לא ממש עזרה כך נגענו לחלקיק של שניה אבל בנגיעה הזאת היתה אמת צרופה . אולי כאן אני אמצא את אותה האחת שיודעת לקרא במבט , את זאת שתוכל להזיז הווילון ( לפעמים הם כבדים וכהים ) להביט ישר ללא עיניים לתוך הנשמה - כי שם יש חשיבות רק להרגשה לאהבה, לחלום ולעוד כמה שיש להם מקום
לפני 18 שנים. יום שישי, 4 ביולי 2008 בשעה 4:03