הולך בקלות

אלף תשע מאות ומשהו סיני דהב אני והרמון של בנות מהכיתה הדברים הרגילים ים , צלילות
טיולי גמלים , והמון מדורות - קצת ליפני הגילגולים , והבנגים , שניה ליפני הסדינים הלוהטים - מלוכלכים , דקה ליפני שמתחילים את החיים שלוש דקות ליפני אובדן התמימות .

סיני לילות הזויים רצונות לוהטים וכמה בדווים שמסתובבים מסביבנו ( או יותר נכון מסביב להרמון )
עם מבט של - היי ילד אתה ביכלל מבין באיזה תקופה אתה בחיים
( אי אפשר להבין וזה חלק מהקסם ) - המון צחוק אמיתי ובריא בלי שום אביזרי עזר , תקשורת פשוטה שמחברת מהר בינינו לבין כל העולם והכי מתחברים לנערים ונערות ממקומות אחרים .

ואז הם באים שלושה בדווים יושבים ויש תה , מדורה , והמון דיבורים.

ופיתאום זה עולה מרומז וגלוי ואנחנו ממש נכנסים לסיפור : יושבות השלושה שתי בנות חטובות,
ואחת עגלגלה והבדווים כולם בוחנים את ה " סחורה " על שתי הרזות היפות אולי גמל אבל על ,
העגלגלה הם יתנו שלושה בלי וויכוח ביכלל הם מוכנים להוסיף גם כמה עשרות של כבשים ...

רק יאללה מהר בוא ניסגור העיסקה , ואותי זה מצחיק , ואני במשחק , מתמקח , חריף מתייעץ
עם הבנות , מתחילים לחשב ולזרוק רעיונות כאלה שרק ילדים יכולים להגות ( נקח הגמלים וגם את הכבשים ואת תברחי תוך שעה - ויאללה מסתלקים ... )

באיזה שהוא שלב זה ניהיה רציני שולחים את הילד להביא הגמלים

הבנות נלחצות , ואני לא מבין וצוחק , כאילו אין מצב שזה אמיתי - מבטל העיסקה , ורצים אל הים

הבדווים צוחקים - ואנחנו מכירים את אחת הנשים של ראש המתמקחים ג'מילה זה שמה אישה יפה מדהימה - ואז הסיפור שלה משאיר אותנו עם עיניים קרועות , דיי המומים כמו שרק ילדים שלא ראו עוד רוע - תמימים , יכולים ליהיות . אבל את הסיפור של ג'מילה ( סיפור דיי סטנדרטי את זה אני יודע היום - אבל אז הוא ניראה כסיפור שלא יכול להיתקיים - ממש תמימים ) אני אספר בהזדמנות