הולך בקלות

ואני אלך , יהיו פרפרים בבטן

אבל אני אלך , תמיד אני הולך ,

אחר כך יהיה קשה לראות ,

מבוכה , שלושים טון בישנות ,

ולמעלה עשר טון ציניות , חוכמה שמנסה להסתיר , וכאלה .

ואז מבט , המבט הקובע , מתאים , לא מתאים .

ולאט לאט לקלף את המילים , מהחיים האמיתיים .

ולראות מה נשאר , כמה היא דומה לההיא ,

כמה היא דומה לעצמה , אולי יש הפתעה .

אולי אפשר ללכת איתה איזה שהוא זמן .

ככה בדרך חדשה .

היא כאן , שם .

אני כאן מפוזר כבר שנים לאלף רסיסים