הולך בקלות

מאז ששמתי לעצמי למטרה להלחם בעצלנות ,
וזה היה עינין של ימים , העבודה לא עוזבת אותי ,

זה מחמיר מיום ליום , כולל שישי , והיום איך שהוא ,,,
לא נעים לי להגיד קמתי בחמש בבוקר , עומס מטורף .

ואיך שהוא העינין הזה כבר עולה על העצבים ,
ויש כאן קצת סוג של מלחמה ,
ככה כמו גבר ואשה .
עורבים ועורבנים , ( אלה נלחמים עד דם )
אנשי ים , וחקלאים ,
יש כאן מלחמה בין אלה שעובדים , לבטלנים .
ואני איך שהוא חציתי את הקווים .
באמת כבר כמה פעמים , לא יודע מה יותר נכון , ומה כייף .

אני דיי בודק כל הזמן הכל , מנסה , טועם , לפעמים יורק שוטף ת'פה .
אבל מנסה ,
נדיר שאני מוצא , לא לוקח את זה קשה , נהנה מזה מהדרך
מהריחות , הנופים ,
ולמה ? היא היתה צועקת , למה האחרונים תמיד בסוף .
( אח כמה יפה היא היתה בחינוך שלה בקשיחות )
ואני הייתי צוחק ואומר ,
שלאט , ובסוף , החיים יותר יפים , ככה בביסים גדולים , ואנחנו לא ממהרים .