לפני 14 שנים. 11 בנובמבר 2010 בשעה 15:33
אני מחכה כבר יותר מידי שעות ,
לראות את החיוך , לשמוע את חיתוך הדיבור המיוחד שלה .
לחבק אותה , להיות שם למטה למרגלותיה , להסתכל עליה ,
להרגיש את היד שלה בשיער שלי , ללכת אחריה בבית .
ועכשיו , להעביר את הזמן , שנמשך ונמשך ונמשך ונמשך .
ובעוד כמה עשרות של דקות לזנק על האוטו , ללחוץ על האמא של הגז
לכוון אותו אליה , לאהוב , לכאוב , להרגיש שהיא אוהבת ,
לדעת שמה שהתפללתי אליו וכיוונתי אליו מתגשם עכשיו ,
לדבר איתה , לנסות להבין את המושלם , הפשוט , היופי .
את הסודות שלה , להיות כל פעם מופתע מאיך שהיא .
מהראש שלה , מהכוח שלה , מנדירות היותה
אולי לסכם את הכל במתגעגע אליך אהובה ?
