זאבה בתוך גבינה

אוח! כל כך הרבה תהפוכות מטלטלות את חיי. אבל אני אוהבת חיי קצה, עבורם נועדתי.

השבוע עברתי ליד תחנת הדלק. הוא ישב ברכב כמו נקבה מפגרת, הביט לעבר הכביש. המפגר פשוט מגיע לשם כל שלישי בערב!!

לא נתתי לו את הכבוד לראות אותי, הוא יחכה עוד קצת, עד שבוע הבא.

בינתיים לא הצלחתי מבין כל הפניות לזהות את העבד האולטימטיבי.
החלטתי לעשות יום ראיונות, בבית קפה בתל אביב בתחילת שבוע הבא. לכל אחד יהיו 10 דקות להביא לי משהו שהוא חושב שאני אוהב, עם הסברים מתאימים. אני אבדוק את סגנון הדיבור שלו, אברר למה הוא חושב שהוא מתאים יותר מכל האחרים לשרת אותי ולסגוד לי.

במרווחים של 10 דקות, אשר במהלכן העבד הקודם חייב להתחפף, אני אראיין את השאר. ואז אוכל להגיע לתוצאה הסופית.

אראה כיצד אתם מתמודדים עם שאלות מאתגרות, ועוד כמה הפתעות מעניינות.

רק מי שמקבל את הלינק הזה לדואר שלו הוא זה שנבחר מכל הפונים להגיע לראיון אשר כזה. נראה לי שאבחר איזה עשרה מתוך כל הפניות. עוד לא יודעת. הוא זה שיצטרך להוכיח לי למה רק הוא ולא העשרה האחרים.

כל אחד יקבל את השעה שלו ואת המקום במסר פרטי. אספר לכם איך לזהות אותי. בהגיע השעה, העבד צריך להתקרב לשלחני בעדינות, לקוד מעט עם הראש קדימה, ולשאול את הוד רוממותי אם אני מרשה לו לשבת.

לא משנה באמצע מה נהיה, העבד אחראי מייד אחרי 10 דקות להעלם מהמקום.

היופי בכל הסיטואציה, בעיני, הוא שהכל ייראה רגיל, למתבונן מהצד זה יהיה כמו ראיון עבודה למשהו שפוי לחלוטין. אתם צריכים להראות הכי נורמלי שאפשר. אבל כמובן, בשיחה בינינו, לדבר בהדרת כבוד מוחצת.

כמו כן, אני מאד מאד קריזיונרית, ולכן כדאי להקפיד על הכללים בצורה מדוייקת מאד.
ביום שאחרי הראיונות אני אפרסם פה פוסט עם הוראות המשך.

אני לא יודעת כמה אתם רגילים לטירופים, אבל אני זה משהו אחר מכל מה שאי פעם הכרתם. זה הכל.

יוצאים לדרך.