לפני 14 שנים. 23 במאי 2009 בשעה 12:43
כל כך הרבה זמן לא כתבתי, אפילו שזה היה לזמן קצר מאד, פתאום נמוגתי, החלטתי לנסות את המ שנקרא בשפת העם "קשר אמיתי" , בחור חמוד, רגיל, בית מקסים בפרברים, חזיות וקרסי-גרביים במתנה, עכברי מחמד.
הלכתי לטייל אתו בארץ אבל האופי של צף בכל פעם מחדש, הצטלמתי בערום בכל מיני מוקדי תיירות, הלכתי חצי ערומה, רבתי אתו בינות לשדות הקמה.
יום אחד קמתי בבוקר והלכתי משם, חזרתי לדירה החשוכה שלנו, עם האור הירוק המוזר וסימני השריטות על הקירות, שנוצרו כשאמרתי להם להסתובב אל הקיר, וליילל כמו כלבים, שהכיתו אותם לאט, ברע, והכרחתי אותם לא לנוציא מילה, רק הצפרניים שרטו את הקירות, לאורך, לרוב, למעלה למטה.
ואז אמרתי להן להתלבש וללכת לעבודה.
פתחתי את הדלת במפתח, הרבה זמן עבר, אני יודעת בתוך תוכי שהשעות והזמנים שלהם קבועים, שהם כמו תמיד מייחלים ליום שאצוץ, שאבוא להעניש אותם על כל הרגעים שבעטיים הלכתי מכאן.
הדלקתי בחפזה את הנרות, בחדר היה ריח חמצמץ, מצחין מעט, מיטתי הישנה סתורה, אני צריכה לברר מי אונן פה על הכריות והסדינים. אני עוד אגלה! ליקקתי את שפתי בתאווה.
רגליים חופזניות עולות במדרגות, זה הרגע המתאים, הכי מתאים.
פתחתי את הדלת עירומה כולי, מלבד צמיד קוצים עבה על ידי הימנית והמגפיים השחורים שלי עם המנעול בצורת נחש.
הדלת נפתחה לאט.
"אל תזוזו!" דממה מבעיתה השתררה, עמדתי שם מביטה בעיניים קרות בזוג עבדי הנחותים, שתי ידי אוחזות בחרב הארוכה והדקה, שתמיד התנהגה כקישוט רגיל וסמלי על הקיר בחדר שלי. ההבדל בינה לבין כל הדברים המצועצעים בסגנון הזה, היה, שהיא היתה אמיתית, אמיתית עד מוות וחדה נורא. נהגתי לחתוך עמה לחם לפעמים, לשפד עליה עגבניות, ולדמיין מה הייתי עשוה לאנושות לו רק יכלתי.
היה להם ברור שאני כועסת. הארשת היומיומית שהיתה פרושה על פניהם, שוייון הנפש של חליפות העסקים שלהם והעניבות היוקרתיות קפא פתאום באחת.
"ידיים למעלה!" בתנועות מדוייקות הרמתי את החרב, מלמטה למעלה, כמו צייד מומחה, ביתרתי להם בקו חלק את החלק של המכנסיים שמכסה את הזין, ואת התחתונים, קצת מהצד, ממש צמוד לרוכסנים.
הסתובבתי ופסעתי לתוך הבית פנימה. הם הלכו אחרי בשקט, איבריים מזדקפים אט אט מבעד לחורים שיצרתי, זה רק הכעיס אותי יותר.
"חרמנים קטנים" סיננתי בקול, מתחילה להרגיש שאני לא שולטת על עצמי. התקרבתי למוטות הברזל שהיו מוברגים לקיר, והם אחרי.
משכתי את א' בצווארו, סובבתי אותוו עם פניו לקיר, וקשרתי אותו בשלשלאות , ידיים ורגליים, בהתאם לאיקס המוכר. התרחקתי משם והבטתי בו. החרב עדיין בידיי, קרעתי באבחות שקטות את מסגרת המכנסיים שמעל ישבנו, עורו השחום נחשף לאט, מתחתיו מבצבצת זקפתו המכאיבה.
קח! אמרתי לב', הושטתי לו שוט צהוב, דקיק, ארוך, בדיוק כמו שאני אוהבת.
הרבמתי את החרב מעליו, הוא נע ממקומו לכוון הסלייב התקוע על הקיר, והתחיל להכות אותו בתנועות קצובות,
"יותר חזק!" פסקתי והדלקתי לי סיגריה. זה יהיה ערב ארוך.
המכות הליפו בתוך השקט הנורא. פסים דקיקים לבנים, ואחר כך אדומים, התחילו לעטר את הישבנים החשופים.
פתחתי את הברזים והתחלתי למלא באיטיות את האמבטיה הלבנה שלי, שעמדה על רגלי ניקל בקצה החדר, ממש בקרבת מקום.
התישבתי, על הרצפה, נשענת עליה בגבי, רגליי פתוחות ואוויר ההצלפות נושב לי בתוך הכוס.
יבבות חנוקות החלו להשמע.
"דממה!" פקדתי. היבבות נדמו.
"לא!!" קמתי פתאום נסערת, חטפתי את השוט הצהוב האהוב שלי.
"ככה עושים את זה!" הצלפתי בו מחדש, בחדות, בשקט, מניפה לצד את הידית ומנחיתה את השרוך בצורה ישירה על הסימנים הקודמים.
"תתפשט" סיננתי בנתיים הצידה, והוא , במהירות האור, הוריד את בגדיו והביט בי בפחד.
"על הרצפה!"
כבר לא יכלתי, כעסתי כל כך! עמדתי והצלפתי בשניהם, מחליפה מדי פעם את מקלות העינויים.
התנשמתי ממאמץ, הייתי חייבת לנוח. לקחתי מעל השידה את הדילדואים הכתומים הגדולים שלי והדקלתי מנגינה שקטה, יפה. לקול הצלילים הנוגים דחפתי להם לאט לאט לתחת את הכלים הגדולים. זה היה חדש, הם נאנקו מכאב. פתחתי באחת את השלשלאות של א' והוא קרס מייד, מתגולל באנחות על הרצפה הקרה, בעטתי בשני, הפכתי אותו על גבו בבעיטות, הדילדו כנראה לחץ מאד, הם הרימו רגליים כדי להקל על הכאב\
הם נשמו בקול, בקולי קולות
"תהיו בשקט מפגרות! מה אתן בוכות? תקבלו את זה כמו גברים, זונות!!!!!!!"
עברתי מעליהם עם הנרות, נעמדתי עם רלי משני צידי גופו של א', הכוס שלי חשוף מול עיניו, התיישבתי עליו, הוא התחיל להניע את לשונו בשקט, בייסורים, היטיתי את הנר, השעווה האדומה המותכת נטפה על שיפולי בטנו, על הביציים המגורות שלו, מהצדדים, ואז מלמעלה, הוא רעד והשתנק, לשונו ממשיכה ללטף בחום ובאיטיות את כל פנים הכוס שלי, הזין העומד שלו היה כל כך לוהט, וורידים קשיחים כל כך השתרגו מסביבו. טפטפתי את החלב לאט, במנות מדודות, הוא רעד , ויילל, וגנח, הזין שלו עלה וירד ופעם וטפטף שעווה אדומה, הוא נשף לתוכי, מיוסר וקודח.
קמתי באחת, השארתי את גופתו המוטרפת על הרצפה, התיישבתי על המיטה, הסרתי את המגפיים וזרקתי אותן במדוייק, מגף על כל אחד, ב' קפץ כשהמגף פגע בו, עינייו היוצאות מחוריהן עוד מופנות לזירה של ההתרחשות הקודמות, ידו נוגעת מבלי משים באיברו העבה.
עיני הצטמצמו ברוע.
לקחתי את הקולר וקשרתי סביב צווארו. הרמתי אותו בכח, הוא נאק, כלבה טובה, טובה!!
ליטפתי אותו, והיא הלכה אחרי כנועה ושקטה לעבר האמבטיה.
נכנסתי לאט ושקעתי בקצף, הסתובבתי על הגב, היא התכופפה וליקלקה אותי, הזזתי את ידי לאחור ודחפתי לה את הראש לכוון הטוסיק, היא נחנקה מהמיים, אבל המשיכה , צוללת לאט לאט לכוון הכוס שלי, משתוללת ונחנקת ואז עולה שוב כדי לשאוף אוויר.
רציתי לצרוח בתוך המים הנעימים האלו, אבל הייתי חייבת להתאפק.
קמתי פתאום וגררתי אותה אחרי, נכנסתי לתוך המיטה מתכרבלת במגברת הרכה שלי. הם רבצו מתחת למיטה, על ארבע, הזיינים שלהם עומדים ונוגעים ברצפה. סימנתי להם לעמוד.
רציתי לקרוע אותם. התחלתי להרגע לאט לאט, מושכת להם בביצים, שורטת את הבטן, מושכת בזין, הידיים שלי מחליקות על הוורידים, הורדתי מהקיר את פיסת העור העבה, דחפתי אותם על המיטה, נשכבתי עליהם, והם כמו עבדים מוזרים ליקקו לי את כל הגוף, צבטתי אותם אחד אחד, הם נאנחו, מתים לגמור, היכיתי להם את הזין, א' התקפל פתאום, ופלט שאגה איומה, שפיך לבן ניגר על רגלי העבד שלו ועל המצעים, הוא רעד בכל הגוף, עיניו נעצמו פתאום, לשונו ממשיכה ללקק לי את הפטמה, הקיר עדיין מחזיר את הד צרחותיו.
הבטתי בו במבט האומר שיש תשלום לכל מעשה.
ב' נאנק בין רגלי, העולם שלי התפוצץ באלפי בועות אדומות, מתחתי כמו בחלום שמעתי את ב' נוהם כמו חיה, ידי השורטת את ישבנו מתמלאת בלחלולית חשודה.
הם שניהם ישאו בעונש.
קמתי אחרי שבע שעות, שניהם עדיים בואתה התנוחה, מכווצים, פותחים עיניים בתזמון מושלם ליקיצתי. הלילה כבר לא ארשה להם לישון.
