הבלחי מחשבות

כשניתנות לי שתי הוראות סותרות, הנטייה הטבעית שלי היא לדבוק באחרונה.

אבל אם הראשונה ספציפית והשנייה כללית?

ומדוע לא ביקשתי פרשנות כאשר ניתנה ההוראה האחרונה?

או אולי, השאלה בכלל היא איזו טעות מכל אלה האפשריות עדיף לעשות? 

יכול להיות שאני חושב יותר מידי? שואל יותר מידי שאלות? אני?

החלטתי לא לתת לזה להטריד אותי. כן בדיוק כך, אני לא מוטרד. ממש ממש לא. לא חושב על זה בכלל. כלום. שום דבר. הראש - נקי לגמרי. צלול. למשך 10 שניות לפחות...

מזל שמותר כבר לעשות ספורט ללא מגבלה. הלקאה עצמית זה סוג של ספורט נכון? 

אני מוכשר כל כך בלעשות פלונטר בכל דבר. מזל שיש אחר(ו)ת שיודע(ו)ת לפתור את זה באבחה אחת חותכת.

מעולם לא כתבתי כאן בערב יום הזיכרון.

הערב הזה קדוש בעיני. למעלה מ- 23 שנה, אני מתפרק ביום הזה לרסיסים למשך 24 שעות יחד עם החברים שנותרו מהצוות. אנחנו מתאספים ויושבים יחד, מבכים בדרך שלנו את אלה שלא זכו לפסוע איתנו במשעולי החיים שלאחר הצבא.

והשנה זה לא קורה, ואני לא יכול לשבת עם אלה שהיו איתנו בלילה ההוא, בו הבגדים מלאו בדם שרובו לא היה שלי. וכולנו לא יכולים לשבת בגינה אצל אמא שלו ולאכול מעוגיות הריבה שלה, שטעמן זכור לי עוד מטירונות היחידה.

אז אני כותב כאן. ומבקש ממך סליחה, כמידי שנה, על כך שהיית חצי מטר ימינה ממני ולכן לא השתחררת, לא למדת, לא פיתחת קריירה, לא התחתנת ולא הבאת לעולם ילדים, ואני - כן. ובלילה הספציפי הזה כמידי שנה, אחלום עליך שואל אותי בנימת צחוק מה הערך של 50 סנטימטר עלובים לצד ימין, ובפה יהיה לי טעם של דם ועוגיות ריבה.

סליחה ל' שלא יכולתי לבוא היום. אני מתגעגע אליך מאד.

*מניח שיימחק מחר*

כל מי שמכיר אותי יודע שבידוד קשה לי מנשוא.

אני היפר אקטיבי ומכור לאנדרנלין. לשבת בבית זה ... קשה.

תקופה לא פשוטה שמצטרפת לקשיים נוספים של החלמה איטית.

לקחתי את הסופ"ש לעצמי. בבידוד. במדבר. מאתמול בערב - החלטה של שנייה. אוהל, אוכל טוב, הג'יפ ואני. והיום אפילו הצטרפה אלינו שמש חמימה.

סוג כזה של בידוד אני יכול להכיל.

  "העצבות מתעופפת על כנפי הזמן" - ז'אן דה לה פונטן. אני מחכה שהזמן יעבור ונותן לו לעשות את שלו.

את מה שהיה לבן,

מרופד בשלל צבעי הקשת 

ויפה

שמח

מעורר ומרגש,

מוטב להותיר כפי שהיה גם שהוא חדל מלהיות

ולא להכהותו בגווני שחור,

רק כי עם שחור קל יותר להתמודד.

אני בוחר בזכרונות עם צבעי קיץ וריח אביב.

גם אם כאבם של אלה פג לאט יותר.

⚘❤⚘

לפעמים צריך לעשות מה שנכון

ולהיות חזק,

אפילו שאתה קרוע מבפנים.

להתמוטט זו אף פעם לא אופציה.

"הזמן הוא החכם מכל היועצים" (פריקלס)

יש רגעים אותם מילים יפות אינן יכולות להכיל.

צעדנו זה לצד זו בשבילים מרהיבים.

למדנו, התפתחנו, חווינו יחד אושר.

וכעת החיים טווים עבורנו סיפור חדש, במסגרתו תישאר בינינו חברות אמיצה אולם החוסר במהות הנוספת שהיתה נסוכה בין שנינו, יורגש.

את אדם נפלא ולנצח בפינה מסוימת בתוך לב, תישארי שלי ואני אשאר שלך.

❤

גם המחשבות הכמוסות ביותר,
המלוכלכות,
אלה שמסתירים עמוק בפנים
ומסתירים עמוק אף יותר את העובדה שהן מעמידות לך,
מרטיבות לך;
המחשבות האלה שגם סוטים לא חולקים עם סוטים אחרים -
כן, אלה שבדיוק חולפות לכן/ם בראש -
הן אמת.
אמת צרופה, גולמית, יפה.

הן שלכן/ם.

הן חלק מהקמטים ומהנקבוביות, מהפגמים ומהעיוותים -שעושים אתכן/ם כה מיוחדים ויפים.

תאמינו בהן. תחבקו אותן חזק.

ותמצאו לפחות בן אדם אחד, עמו ניתן לחלוק אותן, באמת.

תודה גבירתי ❤
 

04:45, קפה שחור.

לא אספרסו, אמריקנו, מקיאטו - אלא קפה שחור חזק ומר, מול התחלה של זריחה.

לוגם בדממה ליד אנשים שכיף ונוח לשתוק איתם. 

אמש (שזה למעשה עד לפני שעתיים וחצי), שתינו, אכלנו, ועוד קצת שתינו - לכבוד החג ובעיקר לכבודנו, בהמולה שתחילתה דברי טעם וסיומה דברי שטות. עכשיו שקט. כל אחד לוגם ותכף נתחיל להעמיס ציוד על הרכבים.

05:15, הכל במקום. עדיין שקט. המשפחות כבר ברכבים ממשיכות לנמנם, כבר שנים שלא מתלוננים על השעות שלנו. אנחנו מחליפים כמה מילים אחרונות ביחס למסלול ולוחות הזמנים בעוד השמש מבצבצת לה.

05:30 תחילת תנועה, מחליפים כמה מילים בקשר. אני מוביל, נ' סוגר, לא צריך לדבר הרבה.

שקט.

נוסעים, ואני חושב שאני באמת בר מזל על כך שיש לי את נקודות השלווה הללו.

ומה הקשר לבדסמ? יש. ומי שמכירה אותי, יודעת (:

בוקר טוב. 

הרגע הזה שיש לך תקלה קלה במהלך צניחה חופשית, וכל מה שאתה חושב עליו תוך כדי תפעול התקלה זה שהיא עומדת ממש לכעוס עליך על שכמעט (שוב) פגעת ברכוש שלה...

לרכוש שלום; מנת האדרנלין סופקה לשעות הקרובות. אני מכור לאנדרנלין ומכור לך גבירתי (:

רמת הגולן המערבית. שמש, מים, ירוק, שקט.

אני צריך את השילוב הזה.

אבל הצורך הגדול ביותר שלי, הוא להיות לרגלייך, גבירתי.

לאבד את עצמי, ולמצוא את עצמי, בהכוונתך. שלך. רק - שלך.

אני אוהב את הבועה שאת טווה סביבנו גבירתי. 

אני אוהב אותך.