הבלחי מחשבות

את הנפש שלי סימנה גבירתי כבר מזמן, וזו שלה.

היום גבירתי סימנה אותי באופן נוסף.

אני מקולר לה, בנפש ובגוף, ומונח עלי עדי על מנת לסמן זאת.

ככה -

חצי שנה חלפה.

שישה חודשים שלמים בהם הנוכחות המדהימה שלך חודרת בי עמוק, תחת שכבות מיני שכבות שחרצו בי החיים. כה עמוק, עד כי נימי נפשי והגיגי שייכים לך, גבירתי, ומקומם לרגלייך.

חפרת באישיות הייחודית שלך בור בנפשי, ואותו רק את, גבירתי, יכולה למלא, והפכתי מרצון למכור לך גבירתי האהובה; הפכתי לשלך.

תודה על שישה חודשים קסומים גבירתי. אני מצפה בכיליון עיניים לבאות ומשוכנע שתמשיכי ותובילי אותי למחוזות נפלאים וחדשים.

גיליתי שאני מתגעגע אליה, לא רק כפונקציה של הזמן אשר חלף מאז שהתראנו לאחרונה, אלא גם כפונקציה של המרחק הפיזי בינינו. או כפי שהיא אמרה: "החיישן של הכלב שלי רחוק מידי, מופעל".

גבירתי, אני מחכה להיות כבר קרוב, הכי קרוב - לרגלייך. מתגעגע (:

עברו בסך הכל חמישה ימים מאז שנפגשנו לאחרונה, אבל אני בחו"ל, בחופשה, רחוק מגבירתי ומתגעגע. אני אמנם נהנה מאד, אבל בסופו של יום המקום היחיד בו אני באמת ובתמים מרגיש בחופש, הוא כשאני ערום וכואב, לרגליה, מחבק את קרסוליה ומצמיד את פניי לעורה המושלם.

עוד כמה ימים. רק עוד כמה ימים, ויהיה לי קצת חופש מהחופש הזה (:

אנו נפגשים בין פעם לפעמיים בשבוע, וזה כמובן לעולם אינו מספיק.

את תמיד דואגת לכך ש -

השפה התחתונה שלי תהיה פצועה מהנשיכות המדהימות שלך;

האשכים שלי יכאבו כי אני כל הזמן מגורה אבל גומר רק שאנחנו יחד ורק שאת רוצה בכך;

חור התחת שלי יוותר כואב ופעור כי את מקפידה לזיין אותי חזק, ולמעשה מזכירה לי איזה יופי של סקס קיים בינינו..., את מזיינת אותי, אני מלקק ומענג אותך, ולפעמים זוכה לאונן כשאת מביטה בי מחוייכת;

הגב שלי פצוע ונושא את השריטות שלך;

וכולי כואב וחבול במקומות שונים בהתאם לרוח השורה עליך.

אבל תמיד, ובזכותך גבירתי - הלב שלי שלם.

תודה.

חשבתי היום על הפעם האחרונה בה הייתי ערום לרגלייך, מחבק את קרסולייך, נצמד, שואף לתוכי שברירי ריח וטעם בנהמות ויללות בלתי נשלטות, כשאת מחייכת, מלטפת אותי ביד אחת ומסמסת למאן דהוא בננושלנטיות ביד האחרת.

אני מרגיש נוח מולך בסיטואציות המביכות הללו. בטוח. בבית.

נראה לי שאני פשוט מתגעגע גבירתי (:

"בהעדפותינו הארוטיות מתגלה האופי האינטימי ביותר שלנו."

כשמצאתי את עצמי בלי כל תכנון מוקדם, כורע לרגלייך כשאת מאכילה אותי בעוד אנו ממשיכים בשיחה באופן כה טבעי, חשתי קרוב אליך מאי פעם. אותה קרבה המשיכה שעה קלה לאחר מכן באופן שונה... (:

תודה על האינטימיות שאת חולקת עמי, גבירתי. אני מצפה בכיליון עיניים לשלל התרגשויות משותפות נוספות.

כשנשלט נעלב ומתכנס בעצמו, הכי קל להתייחס אליו ביד רמה וגבהות נפש תוך רמיסת המקום בו הוא נפגע.

כשאדם נעלב ומתכנס בעצמו, הכי קשה לנשום, לברר, להכיל ולהסיר את הכובד מהמקום בו הוא פגוע.

את רואה בי כנשלט וכאדם, ללא סתירה בין השניים, כשביסוד הדברים - אמת צרופה ובוהקת. ובחרת בדרך הקשה, בסבלנות ואורך רוח אין קץ. אני לא אדם הזקוק דרך כלל להכלה, ועוד פחות מכך איני אדם הנותן לעצמו להיות מוכל על ידי אחרים. ובעודי לבסוף מחבק את ברכייך ופורק את שעל ליבי, אני מוצא עצמי חושב גבירתי, עד כמה את נפלאה. כאדם וכשולטת.

תודה.

שלשום, כשנשכת לי את השפה התחתונה שעה שהשפתיים שלנו נגעו, גרמת לי לחתך קטן, בלתי נראה, אך מורגש, ובו טמנת משהו ממך; קמצוץ של טעם וריח ומהות.

ומאז אני נובר בו, מחטט, שואף טיפין טיפין את שמצוי בו, לא נותן לו להיסגר ולהפוך חלק, נהנה מהשלמות שבחספוס הדק הזה שהוא יוצר בי.

את מודעת לכך שכולי חתכים-חתכים? לכך שבכל פעם את יוצרת בי אחד נוסף, קטן אמנם אך מורגש? ושבכל אלה את קיימת, חיה ובועטת?

החתכים שלך הם הדבר הכי יפה בי, והם נבנים בי בקצב שלך. תודה על שאת נותנת לי באמצעותם פשוט - להרגיש.

אני מתגעגע אליך, גבירתי.

לריח שלך, לטעם שלך, לחיוך שאת מחייכת כשאת ממתיקה סוד; למבט שלך, לקצב שבו פועם ליבך.

אני משחזר קטעי רגעים שמגבירים בי את הגעגוע, ובד בבד משקיטים את הנפש ההומה שלי כי אני יודע שאת כאן. ושאני שלך.

יש פנים רבות לגעגוע. ואת זה שלי אני חש, בכל עת. כן, גם כשאני איתך גבירתי.

מאז שנשקתי לידך לשלום אמש, אני מחייך גבירתי. מחייך ומתגעגע.

("ראשיתו של הכאב, בגעגוע"; אסתר פלד)