לא מצליח לישון. זה לרוב ככה ביומיים שלושה הראשונים בהם אני בארץ עם הפרשי שעות משמעותיים. גם ככה השינה שלי דפוקה לגמרי, אז זה לא מאד זר לי. אני נמצא במדינות הדרום באיזה חור, ומחליט בשעה 03:30 לא להיאבק יותר עם השינה ולצאת לרוץ. ראיתי מוקדם יותר אזור יפה ליד אגם, אני פותח מפה ומסתכל ונראה לי שאני יכול לבנות שם מסלול יפהפה. ברור לי שבשעה הזו, אף אדם נורמלי לא יהיה בסביבה, ומנגד לך תדע אם יהיו בסביבה אנשים נורמלים פחות, לרוב הם מעניינים יותר.
מגיע לגדות האגם, ואכן יש שם שביל נפלא כפי שחשבתי. מתחיל לרוץ, ולהפתעתי מגיעה איתי לאותו מקום פחות או יותר אישה צעירה, שמיד במבט ראשון ברור לי כי היא אצנית מרשימה וגם נראית מעולה (ממש). רצנו סמוך זה לזו 2 ק״מ ראשונים שלרוב הם חימום. ואז היא פתחה מבערים. ואני? רציתי לנסות ולרוץ בקצב שלה, גם כי אני תחרותי וגם כי רציתי להישאר לידה. אז האצתי. ובהתחלה זה היה בסדר. אבל אחרי 5-6 ק״מ נוספים הרגשתי את העומס. זה לא הקצב הרגיל שלי. אבל המשכתי, כשמידי פעם היא מגניבה אליי מבט, ואני אליה, ואנחנו מחייכים. הבעיה היתה שלא היה לי מושג לאיזה מרחק היא מתכוונת להמשיך ולרוץ ככה. תוך שאני מקלל אותה בלב ומרגיש את הקרביים שלי נשפכות שם, החלטתי שאני בכל מקרה אחרי 16 ק״מ מפסיק. לפתע, בשביל מולנו אמא ברווזה מובילה כמה אפרוחים ואנחנו כמעט עולים עליהם, והיא צועקת לי ״תיזהר״ ותופסת אותי חזק ושנינו קופצים יחד מעל, ואני מרגיש אותה קרוב בשנייה הזו ומקבל אנרגיה ומודה בלב לברווזים הנחמדים. אנחנו ממשיכים בקצב (נוראי) אחיד, וכבר 14 ק״מ מאחורינו ואני מבין שכנראה עוד 2 ק״מ אני מפסיק והיא ממשיכה, ואז בתום הק״מ ה- 15 היא נעצרת, עוברת להליכה, אני יכול להישבע שבקושי מתנשמת, ואני עוצר איתה מבקש את נפשי למות אבל עוצר את עצמי מלהתנשף בכבדות. אחרי 5 דקות של מתיחות יחד אני מסתכל עליה וצוחק, והיא אומרת לי - ״אתה רץ מעולה, אבל שתדע לך כי לרוב ב- 2 ק״מ האחרונים אני מאיצה הרבה יותר והפעם נמנעתי מזה כי ריחמתי עליך.״ אני מביט בה וצוחק, ומשיב לה - ״אבל הפסקת מוקדם מידי, הייתי בטוח שנמשיך בזה עוד כמה ק״מ״. מפה לשם ישבנו יחד על ספסל חצי שעה, מדברים קצת, היא אכן רצה מקצועית וגם צעירה ממני בכ(קצת יותר מ)- 20 שנים, והיה כיף ממש, ומשם היא היתה חייבת להמשיך לענייניה ואני לענייני והייתי בטוח שזו סופה של ההכרות הנחמדה הזו.
הגעתי לחדר, די מותש למען האמת, נכנסתי למקלחת חמה וארוכה, ומשם ירדתי לארוחת בוקר, קפה חזק, ועליתי על חליפה ועניבה להתחיל את היום העמוס שלי. לערב, המארחת שלי הזמינה מקום למסעדה מאד ידועה ונחשבת, כך שחיכה לי יום ארוך. במהלך היום הבנתי, שזה יום ההולדת של המארחת שלי. תפסתי אותה לרגע בין פגישות, ובישירות אופיינית אמרתי לה שהיא משוחררת מחובת האירוח שלי לארוחת הערב, כי גם כך היא שרפה את כל היום על הפגישות איתי אבל שבערב תלך לחגוג עם החברים שלה ולא תתקע איתי. בהתחלה היא גמגמה התנגדות, אבל כשהיא ראתה שאני נחרץ היא הודתה לי ממש, וכך סוכם.
כך שרצה הגורל, וחיכה לי שולחן לשניים במסעדה המאד טרנדית ונחשבת הזו, והחלטתי ללכת בגפי וליהנות מארוחה מעולה ומבקבוק יין. התלבשתי יפה, לקחתי מונית והגעתי למסעדה, ממציא איזו התנצלות על הסיבה שבאתי בגפי כשאני מבטיח למארחת המביטה בי במבט מאשים שאני אוכל כמו שניים, בטח אחרי ריצה הגונה בבוקר. היא מושיבה אותי בשולחן צדדי ונעים לשניים, ואני מתחיל להסתכל בתפריט. ואז אני מרים את הראש, ולא מאמין למראה עיני. האצנית המרהיבה מהבוקר עומדת מולי, הפעם נקייה ומתוקתקת ולבושה מדהים מכף רגל (הסתכלתי, נו…) ועד ראש, וכשהיא רואה אותי היא מתחילה לצחוק וגם אני צוחק, וקם אליה ואנחנו מתחבקים חיבוק ארוך ואני מזהה את הריח שלה מתקרית הברווזים. מסתבר שהיא אחת מהמנהלות של המקום המסוגנן הזה, והיא בדיוק סיימה את יום העבודה שלה והתכוונה לצאת לכיוון הבית. באופן ספונטני שאלתי אותה אם היא מוכנה להישאר ולשתות איתי יין, כי אנחנו צריכים להשלים את השיחה מהבוקר ואולי, הוספתי בשובבות, אפילו לצאת יחד לריצת הבוקר למחרת. היא חייכה ואמרה שהיא תשמח, בתנאי שהיא בוחרת את היין מאחר שהיא מאד בררנית ביחס ליין שהיא שותה. ולי לא היו מספיק מילים לומר לה כמה אני מופתע שגם בקשר לזה אנחנו כנראה דומים.
היא בחרה את היין (בחירה מעניינת, מפתיעה, לא שגרתית שהסתברה כמעולה ממש), אני הזמנתי הרבה אוכל לעצמי וקצת לה (היא אכלה כבר קודם), ואחרי שעתיים הזמנו בקבוק יין נוסף, וכשגם זה הסתיים לו הודעתי לה ברשמיות שאסור לה לנהוג הביתה ככה והמעשה האחראי מצידה הוא לבוא לישון איתי במלון הלא רחוק כשניקח אליו מונית כמובן. היא לא ממש התפלאה מההצעה במיוחד שבשלב מסוים של הערב היא עברה לשבת קרוב יותר אליי, וקרבה, כידוע, מובילה למגע בין שני אנשים סקרנים, קצת שתויים, שנמשכים אחד לשני במיוחד אחרי אינטימיות מיוחדת של קפיצת ברווזים. היא רק ביקשה שנעבור לפני זה ברכב שלה כדי שהיא תיקח תיק רחצה קטן, ובגדי ריצה, שיש לה תמיד איתה.
את המקלחת שלאחר ריצת הבוקר ביום שלמחרת עשינו יחד אצלי בחדר, ומשם היא המשיכה לדרכה ואני עליתי על מטוס ליעד הבא. בארוחת הערב למחרת, בארץ אחרת, הזמנתי ברווז. היה נהדר. פשוט, נהדר.
(הטקסט הזה שוכב אצלי כבר שלושה ימים ולא הצלחתי להשלים אותו. מאז, היו עוד אי אלה התרחשויות בגזרות אחרות לחלוטין. אני מניח כי לאלה אגיע בהמשך)