"מה שהיא רוצה"
נשמע פשוט, אבל כשהיא לא אומרת לך תמיד במפורש מה היא רוצה אלא מצפה ממך להבין, זה פשוט – פחות.
ומנגד, מתי חיפשתי פשוט?
תמיד חיפשתי אמיתי, חזק, בועט, גולמי ולא מהוקצע, נוקב, מתחשב, אכפתי, מכיל, כל כך – מכיל, חכם, קשוב, בעל תבונה, מרגש, מחרמן, עוצר נשימה, מרים-מוריד-עוטף בו זמנית.
אבל פשוט, ממש לא חיפשתי.
והיא כל אלה, וכל כך הרבה יותר.
"מתי שהיא רוצה"
היא לימדה אותי שבדייקנות יש כבוד.
ושכבוד משמעותו הערכה.
ובכלל, מגיעים לה כל כך הרבה כבוד והערכה, ומשכך – דייקנות.
דייקנות שאינה באה לידי ביטוי רק בזמנים, אלא גם (ואולי בעיקר) במילים.
תוכן על פני עטיפות; מעשים על פני הצהרות; תשומת לב על פני כלליות.
דייקנות. עבורה.
"כמה שהיא רוצה"
כי לא תפקידי להציב חסמים ומגבלות.
ככל ואני סומך עליה, באמת סומך עליה, שאלת הכמות מוטלת לפתחה ולא לפתחי.
וגם אם זה נראה לי הרבה, או חזק, או גבוה, או כל דבר מפחיד אחר – אני לומד לעצום עיניים ולא לשאול כמה, אלא פשוט לקפוץ לסמוך על ה"כמה" שלה. מבין שהיא תתפוס אותי ברגע הנכון.
"איך שהיא רוצה"
את האלמנט הסובייקטיבי הזה הכי קשה ללמוד אבל גם הכי מופלא.
זו בעצם מתנה, מתנה עצומה – להבין אותה כל פעם קצת יותר, להתקדם צעד אחד קטן נוסף לעברה. להפוך לראוי יותר, קצת יותר בכל פעם. להבין במדויק, בכל פעם מעט יותר, את ה"איך" שלה.
ולראות אותה מחייכת.
יש משהו טוב מכך? לא עבורי לפחות.
פעמיים ביום, מול המראה, ערום ומנושל מכל הסחת דעת.
"מה שהיא רוצה
מתי שהיא רוצה
כמה שהיא רוצה
איך שהיא רוצה"
תודה.