הבלחי מחשבות

מילים זורמות כמעיין נובע,
חמימות, נעימות, מלטפות את העור החלק של צווארך,
כטיפות רעננות של מים מחמיאות לכל תו שבך,
מרפרפות על כל פיסת עור מתוחה.

מילים שכוונתן כי תהיינה מים רעננים,
פוגעות בזרימתן מבלי משים בצחור עורך,
מכאיבות כקוצים בשדה שרוף
חודרות ללא כל כוונה למקומות סמויים.

ואני – המנסה לשלוט על מעיין המילים הנובעות ממני,
מעיין הנפתח מולך כאילו נבע מתוך האדמה שלי מזה שנים –
מנסה לעצור את זרימת הקוצים המשתרבבת לה כך אל בין המילים
אולם חלק מאלה כבר נגעו בבשרך.

אבל וחפוי ראש,
אני עוצר את מעיין המילים הזורם ממני – כי זהו רצונך –
ומקווה שמזג רוחך הנושבת ישוב ויעטה עליי
רגע זורם של חסד.

סליחה.