החודשים האחרונים היו סוערים עבורי במישורים רבים:
* לחימה עבור הציביון הנכון של המדינה שלנו.
* לחימה באלה הקמים עלינו לכלותנו.
* לחימה בהשפעות הריבית, בתזרימי מזומנים, בירידת דירוג ובעוד כהנה וכהנה.
ובתוך כל אלה איבדתי מעט - אותי.
לפני זמן מה ישבתי לבקבוק של יין ומיני מגדנות במסעדה טרנדית בסוהו במנהטן (לא אני בחרתי…), עם חברה ותיקה שמכירה אותי עוד לפני שהיה לי פרופיל פה (המתמטיקה קלה…), ודיברנו על החיים בכלל, על מרוץ השנים ועל mental masochism ולפתע מבעד לדברים ראיתי קצת את עצמי הקודם, מביט בי בסבלנות, מחכה שאגלה אותו מחדש.
אני חושב שאני מוכן לגלות את עצמי מחדש. ואני חושב שמתעורר בי הצורך לשוב ולהעריץ, לסגוד, לכמוה ולפלל לאחת יחידה ומיוחדת. אני מנוסה בהכנות למסע מעין זה, ויודע כי תחילתו - ידועה, והמשכו - תעלומה, אותה אשמח לחקור לצידה של מישהי שכרגע נמצאת בקווים כלליים במוחי בלבד.
כתמיד, אני מצפה לפסיעה בדרך עצמה ולא רק ליעד הסופי אליה הדרך מובילה. נראה מה יוליד יום (: