לפני 3 שבועות. 2 בדצמבר 2024 בשעה 3:19
נתב״ג, שוב פעם, עובר את המסלול המוכר ומתיישב בטרקלין.
עוטה ארשת פנים עניינית.
באמת שהכל בסדר. אני גם לא לבד, הפעם, מנהל שיחה ערה עם אלה שאיתי.
ואז פתאום משום מקום הריח הזה שלך.
מסתכל ימינה, שמאלה, זה לא הגיוני הרי. אין סיכוי שאת פה, וגם אם כן אני לא באמת הייתי יכול להריח אותך מבין כל האנשים.
אבל הריח פה וזה חזק ממני, ואני קם ומסתובב כמו חיית טרף במהלך ציד, וכמובן שמוצא כלום ושום דבר. אחרי כמה דקות כאלה מתיישב בחזרה בכורסה הנוחה הזו מידי, ונושם, מבין שאין שליטה בגעגוע, ואפילו שהוא כבר לא נוכח במלוא עוזו הוא עדיין יכול להתפרץ ככה פתאום באופן בלתי מוזמן, לאחוז את החושים ולהזכיר לך, רק לרגע, מציאוּת של פעם.
לוגם מהקפה, עוטה מחדש ארשת פנים עניינית, וממשיך. תמיד קדימה. עוד מעט ממריאים.